24/10/2004 08:52
|
ורד
|
מאת:
|
זהר
|
כותרת:
|
למה זה מגיע לנו? הקושי הזה? אני כותבת לנו, כי איפשהו יש לי הרגשה שאני תקועה אתך בגורל הלידות שהן מאבק. אני זוכרת היטב את סיפור הלידה של יואב. את קיבעון השליטה שרק הזריקה שחררה ונתנה לו לבוא לעולם. והרי אנחנו כל-כך מודעות, מה, לא מגיע לנו לידה של נשים מודעות? אלו שמחוברות?
אז את הגעת לך למין השלמה כזו. אני שמחה ומקנאה. את מחבקת את הקשיים. אני עוד לא שם, ומרגישה שאף פעם לא אהיה.
איזה כוח יש לך. זה כאילו שהטבע יודע את זה, ואמור יאללה נסחוט. הנה אישה חזקה, בוא נרביץ עליה לידה מטלטלת. הטבע פותח את ספר הקשיים בלידה ובוחר: מממממממ, כתף תקועה, מזמן לא היתה לנו כתף תקועה.
מאחלת לך רכות ושחרור, ולא סתם רכות ושחרור, אלא רכות ושחרור שמשתלמים. ששכרם בצידם. ולא איזה שכר קוסמי כזה, שרק את מבינה, אלא שכר שטחי ושקוף (כמו לידה קלה) שגם אני ופוסטמות שכמותי מבינות.
ברוכה הבאה זהר. ברוך הבא רואי
מזל טוב
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|