ראשית, תודה דיאנה על דבריך, ורק עכשיו הבנתי שאולי נשמעתי מתנצלת על רגשותיי, או משהו בדומה, ותודה על השיקוף הבהיר. איני מתנצלת על רגשותיי, רק מטולטלת מהתגלית בכלל ועצובה מעט לנוכח ההתייחסות לרובד הסנטימנטלי, האישי, שהוא הפחות חשוב בעיני בכל הסיפור. למעשה, הביאה ההכרה בצורתו הייחודית של ההריון עמה מעין חבילה שלמה של רגשות מסעירים, שעיקרם אימה הטבולה בקסם, או שמא קסם שטובל באימה, בדיוק כפי שפרוסת לחם טריה טבולה ברוטב קרפיון ממולא. ממש המעדן היהודי המושלם. ובלאסטוציסט זה של רגשות מתגלגל והולך בהכרתי, מגלה ומסתיר בקפליו חליפות אורות ומחשכים, כל אימת שהוא ממשיך להתגלגל. הקסם, משום שיש משהו מאד מתחשב בהריון שאינו מעיר את האשה שנושאת אותו בלילה, כדי לעשות פיפי בכל שעתיים. אך בעיקר יש בו קסם משום שלידה נרתיקית שבאה בעקבותיו עשויה להיות לא רעה כלל ועיקר, אם חושבים לרגע על הצורה ההדרגתית, הקונית, מהקל אל הכבד, שהיא מאתגרת בה את הנרתיק, בעדינות ובהגיון שאף עשויים להיות משכנעים מאלו של לידה רגילה. למרבית ההפתעה, צורת לידה זו, היא היחידה שבה מדיניות ההתערבות הרשמית היא hands off. פשוט אסור לגעת ביילוד כלל עד לאחר שהולדת כתפיו הושלמה. כך שוכנים בה בערבוביה, בצורה זו של לידה, שני יסודות מנוגדים: מחד זוהי בחלקה הגדול לידה ללא עזרה, unussisted birth ללא כחל וסרק, ומצד שני היא כרוכה בסיכון גבוה, ואמורה להיות מבוצעת רק בבית-חולים, רצוי בחדר הירוק. ההצגה המושלמת של התיאטרון הפורנוגרפי-פתולוגי של לידה. האימה באה מצד גורמי ההימור לכאורה שכרוכים בלידה כזו. אם היא מסתבכת, אומרים יודעי ח"ן, היא מסתבכת ממש. לתחושתי, אין נסיון ומיומנות ידנית מספיקים במקומותינו כדי לטפל נכון בלידות עכוז. לא שווה למערכת ליילד כך, ולא שווה לרופא לפעול בניגוד לדעתה של המערכת, מה שמשאיר אותנו, כמה מפתיע, די לבד, במיוחד אם אנו מתכננות ללדת ספונטנית. לתחושתי, המערכת, שמיומנת היטב בפרוצדורה הקיסרית, אינה 'מרגישה' כל חובה ליידע את האם שתינוקה נמצא בעכוז לגבי הסכנות האמיתיות שכרוכות בניתוח, ועושה את הכל כדי לשכנעה להסכים לפרוצדורה, או למצער להיפוך חיצוני. לטעמה, חוסר התוחלת שב'ניסוי' ליילד אשה שנושאת עובר בעכוז באופן וגינלי, בשל חוסר המיומנות שלה בתהליך, מביא לעוורון באשר לסיכון שמנגד, ובאשר לצורך ליידע בפרטיו. אם עקומת פרידמן מונחת על צווארנו כחרב דמוקלס בלידה רגילה - הרי שבלידה עכוזית תלויה על אותה שערה, הנושאת את החרב, עוד אבן ריחיים מטורפת בכובד משקלה. אני מניחה שהתרומה ההורמונלית והפסיכולוגית שלה להצלחת התהליך - מועטה. כשחמותי ילדה את בתה הבכורה, הרבה לפני עידן האולטרסאונד שבשמוש נרחב לאבחון קדם-לידתי, בדקה אותה הרופאה. התינוקת היתה במצג עכוז לא שלם, אך התהליך כבר החל, כך שאותה רופאה הכניסה את ידה, ועזרה לתינוקת להגיע למצג העכוז הרצוי. אם לא די בכך, הרי שזמן קצר לאחר מכן, נשמט לו חבל הטבור. תסריט הזוועה של הפתולוגיה העכוזית עשה וי בשתי הסעיפים. לתינוקת, אם לשלושה ואשה מוכשרת ורבת פעלים, ומי שמחברת עבור אחיכם הצעירים את בחינות הבגרות במתימטיקה, שלום. באופן תיאורטי, במה מותרת אזמל המנתח החותכת את בטנה של אם, והמסכנת את חייה (שלא לדבר על הסיכונים שבהרדמה האפידורלית. רק בשבוע שעבר פורסמה ידיעה כי מתמחה גרמה לשיתוק אצל יולדת בשיבא), על פני סיכון עובר, שאימו מעדיפה את שלמותה על פני שלמותו? כנראה שחיית המחמד הקולקטיבית של ה'עתיד', ושוב תודה לסיליה על הברקתך (התינוק הוא התקווה, ה'חדש' והטוב יותר בהכרח, מודל משופר וטהור. לעומת האם - המשומשת על כל המשתמע מהיותה כזו), מרימה שוב את ראשה החמוד עד טירוף.
|
תוכן התגובה:
|