27/11/2004 22:48
|
roniti
|
מאת:
|
ולירון,
|
כותרת:
|
פתאום חשבתי - ארי, הוא בנה של הלביאה. ואת בסיפור הזה חתיכת לביאה רצינית! כל כך מחוברת למהות הכי בסיסית של הקיום שלך..במיוחד התיאורים של הרצון לחושך, עצימת העיניים, והצורך בלבד..
ארי.
יפה
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|