28/11/2004 12:33
|
לירון
|
מאת:
|
הנה כמה דקות של חסד....
|
כותרת:
|
אני מצטערת שאני לא אגיב לכל אחת בנפרד- אני מנסה ללמוד את הגישה החדשה לחיים- הכל צריך להיות קצר ולענין :-) ורדי, יקרה. קראתי את הדברים שכתבת לי לפני כמה ימים, הבעיה שהייתי אז עם צירים והחלטתי שעדיף שאני לא אכתוב כלום- זה ישמע כואב. אז קודם כל תודה... גם אני מאוד שמחתי שיצא לי לפגודאותך (ולנפץ את כל מה שדמיינתי-בלונדינית נמוכה ושמנה) אשמח מאוד מאוד להפגש שוב. רונה יקרה. תודה. רק רוצה להגיד לך שעזרת לי מאוד פעם אפילו בלי שידעת שזו אני... השם ארי בא רק אחרי הלידה, בכלל לא חשבנו עליו קודם. אבל כן- הוא בהחלט הוציא ממני את הלביאה שבי (ואני מזל אריה...). ואנחנו צוחקים על המשפט- 'וירבוץ ארי(ה) עם טל(י)ה' (כבש במקור, אבל לא חשוב) שחר- שהגעתי קיבלתי אנטיביוטיקה לוריד, ואז ניתקו את האינפוזיה. עשו לו בדיקת דם שהוא נולד (מסכן) אבל הכל בסדר. באמת היה פרט שולי בלידה.. בדיאבד. רק שהחיידק הזה שינה את כל התוכניות, ועל כך אני אומרת לו תודה. באופן אירוני למדי. ואיך טליה היתה? שעזבתי אותה עם אחותי, היא הפסיקה לבכות (לא עזבתי את הדלת עד שלא שמעתי שהיא הפסיקה) . בדיאבד היא לא ישנה כל הלילה- התהפכה, הסתובבה וכל כמה דקות פתחה את העיניים. ב- 5 היא נרדמה, קמה ב- 9 לגן וקפצה וסיפרה לכולם שלטליה יש תינוקי!!! מאז היא מקסימה איתו - ממש אמא קטנה. ואני, מהרגע שעזבתי אותה ונכנסתי ללידה, אני לא חשבתי עליה. רק אחרי שילדתי. עכשיו שאני מסתכלת אחורה- אז היא לא ישנה לילה... אז מה. אבל הזמן שלי איתה, היה לי חשוב. ואני אפילו קצת מצטערת שכעסתי עליה באמצע שהיא לא הולכת לישון כבר (טוב...היה ציר בדיוק) ושוב, תודה תודה על כל המילים העוטפות. היה לי כל כך בוער לכתוב את הדברים, כאילו שהם ילכו לאיבוד מתי שהוא. ברור לי שכל יום שעובר עוד חתיכה של הבנה נכנסת למקום הנכון בפאזל, ואני עוד אחשוב ואבין את הלידה הזאת עוד המון המון זמן. תודה תודה תודה לירון
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|