6/12/2004 22:09
|
ליאת
|
מאת:
|
הוי לירוני אהובה ויקרה שלי
|
כותרת:
|
לא מצליחה לכתוב מסודר, בעצם הכי בעולם רוצה לחבק אותך עכשיו, וגם נמנעת להרים טלפון כי יודעת שכל מה שתצליחי הוא לשמוע אותי בוכה...
לירוני את מקסימה וכל כך כל כך ראויה ללידה הזאת. והיא שלך מהתחלה ועד הסוף, כי נלחמת והתאמצת והאמנת בכל ליבך שכך יהיה, שפשוט לא יכול היה להיות אחרת. כבר אמרתי לך ואני אומרת שוב: את מודל, את הכוח שנותן לי להאמין שאפשר, שיכולות להיות לידות טובות גם אחרי לידות רעות, ואין לך מושג כמה חשוב לי לדעת את זה!!!
אני עוד רחוקה מאוד מהמקום הזה, עדיין לא מוצאת את האנרגיה להתמודד עם המלחמה על הלידה שלי (לא יודעת למה מלחמה, אבל ככה אני מרגישה עכשיו, כאילו לפני מלחמה ואני אפילו לא יודעת במי... לא בטוחה שזו נקודת מוצא טובה, אבל ככה זה עכשיו). אני עוד לא יודעת להגיד לעצמי מה אני רוצה ולמה אני זקוקה... דבר אחד אני יודעת: שכל כך כל כך הייתי זקוקה לסיפור הלידה שלך! את בלידתך, הבאת קרן אור למנהרת השדים שלי... וזה דבר מאוד יקר בשבילי. אז בעצם כל מה שאני רוצה לומר לך עכשיו זה תודה!
אוהבת המון ליאת
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|