מה שאת מתארת נשמע כל כך מוכר. אפילו ל"אמהות שנורא נהנות מאמהותן". כולנו מרגישות אותו דבר. ובימנו, שעות העבודה ארוכות מאד (איפה הימים שגמרו לעבוד בשלוש אחרי הצהריים??). כך שאת לבד. החברה היחידה שלך היא תינוק קטן. והשיחה, משום מה, לא קולחת. זה הזמן לגיוס עזרה וכוחות. קודם כל, האם יש מישהו, שיכול לשחרר אותך לכמה שעות מידי פעם? כך שתוכלי לצאת ולהתאוורר בבית קפה, בקולנוע או בכל דרך "מבוגרת" אחרת? האם את יכולה לגייס מישהו, ואפילו בתשלום, לשמור על התינוק, אפילו כשאת בבית, כך שתוכלי קצת לקרוא ולהיות אדון לעצמך? וזה לא מספיק. יש חוגים לתינוקות. התינוקות ממש לא זקוקים לחוגים, אבל האמהות כן!!! ואין כמו "אחיות לצרה" כדי לחלוק עימן את צרת הרבים. קומי, אחותי וצאי לחוגי עיסוי תינוקות, מוסיקה לתינוקות, או כל תרוץ אחר לבלות עם נשים אחרות. איני יודעת איפה את מתגוררת, אבל בררי במתנ"ס ובטיפת חלב. ועוד דבר. לעיתים קשה לצאת בלי התינוק. בייחוד אם הוא יונק לעיתים תכופות. מניסיון, גם עם תינוק ובייחוד עם תינוק קטן (שאינו זוחל), אפשר לצאת לקניות, לפגישה עם חברות, למוזאון (מומלץ להניק שם...), לקונצרטים קטנים (חפשי במקומונים). כך אבדן החופש נעשה קל יותר, ואיך אמר חנוך לוין: היאוש נעשה יותר נוח. ודבר אחרון: המצב משתפר פלאים עם הזמן. הילדים גדלים ונעשים עצמאיים מהר משאת משערת. ההתחלה קשה ובודדה. לצערנו, אצל רובינו.
|
תוכן התגובה:
|