פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

31/12/2001 22:49 יעל.ש. מאת: יקרה , שלום (ארוך) כותרת: התגובה שלי תהיה קצת יותר קיצונית. אינני יודעת אם קראת אי פעם את סיפור הלידה שלי (עמוד 384), אבל את התחושות שאת מתארת אני זוכרת בבירור. מאחר ושקעתי בדכאון אחרי לידה, התחושות שאת מדברת עליהם נראות לי כמו התחלה של משהו שכדאי לטפל בו במוקדם. ולא שאני חושבת שאת לא נורמלית או משהוא כזה, וכפי שאמרו קודמותי גם האמהות שנראות לך מושלמות מרגישות כמוך. אבל... גם אני, כמוך, הרגשתי שפשוט נמאס לי, בעלי עבד המון שעות והיה מגיע רק מאוחר בערב, לא היתה לי עזרה מבית כי אמא שלי די פחדה לטפל ברך הנולד, התסכול ובעיקר השעמום היו גדולים. התחושות הללו לא נעלמו אלא התעמעמו כשלאחר חצי שנה יצאתי לעבוד ונכנסתי לאיזה שיגרת חיים. ולמה אני אומרת התעמעמה ולא נעלמה??? כי לא דיברתי על מה שעובר עלי עם אף אחד והדברים הלכו והצטברו עד שהרגשתי שאני מתפוצצת. וכל זאת למרות שהיה לי מקום עבודה, בעל תומך ואוהב, ילד שלמדתי לאהוב (רק אחרי 8 חודשים)ועל פניו חיים מושלמים. אחרי כשנה וחצי הגעתי לטיפול פסיכולוגי אצל אישה מדהימה ומאז הטיפול הענינים רק הולכים ומסתדרים והתחושות הללו נעלמו. ולמה אני מספרת לך כל זאת? כי לפעמים יש מצבים שמצריכים עזרה של אדם מקצועי שיכול להסביר לך המצב ולהבהיר לך את הדברים כך שהכל ישתפר עם הזמן. מלבד זאת אני מציעה לך לצאת, להיפגש עם אמהות, להפסיק להניק אם את מרגישה שזה קשה לך לא טוב לך או מרגיש לך תלותי מידי. הבריאות הנפשית שלך זה מה שחשוב עכשיו (גם אם תעברי את כל יסורי המצפון של אני אמא לא טובה כי אני לא מניקה), כשיש אמא רגועה גם התינוק רגוע, מלבד זאת אולי אפשר לדבר עם הבעל ולקבוע יום או יומיים בשבוע שבו הוא חוזר מוקדם ומחליף אותך עם הילד. בכל מקרה שולחת לך חיבוק חם ומקווה שהאמת שלי תעזור לך. אם תרצי לשמוע ממני עוד תוכלי ליצור איתי קשר במייל: panda66@inter.net.il שיהיה לך רק טוב. יעל. תוכן התגובה: תגובות נוספות 31/12/2001  21:33 התחזקי! (ארוך) - תיתי 31/12/2001  21:56 אני לא יודעת בן כמה התינוק שלך, אבל - איריס הדס 31/12/2001  22:16 ל"זאת שנמאס לה" - חיבווווק חם-חם-חם! את לא לבד! ועוד- - אמא של נועה 31/12/2001  22:46 "לחיות את חיי בשקט..." - אמא של איה 1/1/2002  00:00 הזדהות ועצה בריאה... - ליאת מ 1/1/2002  07:31 זאת שנמאס לה, - מבינה לליבך 1/1/2002  08:09 לזאת שנמאס לה, אם את רוצה להוציא קיטור או לחפש פתרון - דפנה* 1/1/2002  08:50 אמא יקירה אני כל כך מבינה אותך - מאמוש 1/1/2002  09:02 כמעט והייתי שם גם - נסיון לעידוד - מיכאלה 1/1/2002  10:35 עצות לעצובה... - תמי 1/1/2002  11:14 סביב מדורת השבט הוירטואלית - נועה 1/1/2002  11:21 אני איתך - מיה ש. 1/1/2002  13:29 מזדהה כל-כך, מפה ועד שנה הבאה!!! - - דנה 1/1/2002  13:48 אמא יקרה, - עוד אחת שקשה לה נורא... 1/1/2002  14:15 מציעה לקבל יעוץ כלשהו - סאלוש 1/1/2002  20:13 כחברה לצרה עלי להודות - ורד 1/1/2002  22:45 כמה מוכר (ככה ארוך...) - פולינה 1/1/2002  22:49 שכחתי להוסיף שני נתיבים בדיוק בנושא הזה... - פולינה 1/1/2002  23:40 לאיימי, אני מעבירה לכאן את הודעתך שכותרתה 'ל"זאת שנמאס לה" שכתבה מכתב יאוש לפני מס' עמודים' - רותי קרני הורוביץ 2/1/2002  00:30 ואת הודעתך, זאת שנמאס לה: 'לאיימי ולכל הבנות שענו, תודה רבה. התעודדתי :-) (ל"ת) ' - רותי קרני הורוביץ 2/1/2002  02:09 אני מנכסת את הדיון למאמר 'השיבה הביתה' - רותי קרני הורוביץ 2/1/2002  20:30 לרותי - ניסית פעם את "על המחנה"? - ורד 3/1/2002  02:08 אשכרה, נדמה לי שכן (ל"ת) - רותי קרני הורוביץ 8/1/2002  11:29 לזאת שנמאס לה מבעלך - בעל אוהב

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש