1/1/2002 08:50
|
מאמוש
|
מאת:
|
אמא יקירה אני כל כך מבינה אותך
|
כותרת:
|
כל כך קשה להתמודד עם מציאות מאוד שונה ממה שאנחנו מדמינים או רואים בסרטים. אף אחד לא מדבר על הדברים בסיפורים על הדברים שאת מדברת עליהן ושרובנו חשות כל כך חזק - העייפות, ייאוש, חוסר חופש, כעס על הבעל, קנאה בחברות הרווקות וכו וכו וכו (אני יכולה להמשיך עד מחר). זה נורמלי לחלוטין ואני כל כך שמחה שאת משתפת אותנו ומוציאה קיטור. התאמת ציפיות למציאות היא לפעמים משימה קשה ולוקחת זמן ויש ימים (יש לי שתי בנות, הגדולה כמעט בת 5) שפשוט בא לי גם לברוח ולהיעלם. יש ימים טובים ויש ימים פחות טובים. אני מתגעגעת לימי שישי שהייתי נשארת במיטה עד מאוחר ואז שותה קפה בשינקין ועושה קניות בשוק ונפגשת עם חברות. ומה הפיתרון? לנסות לשלב בין המציאות החדשה למציאות של לפני. קודם כל תסתכלי על התינוק שלך כשהוא ישן, זה תמיד ממלא את הלב והבטריות באנרגיות חיוביות ואוהבות. אחר כך תמצאי לך עזרה, מישהי שתבוא אפילו לשעה כדי לשחרר אותך ללכת למספרה או לשתות קפה עם חברה או ללכת לסרט או סתם ללכת להסתכל בים (לבד). לאט לאט תמצאי את שביל הזהב שמאפשר לך להנות (ולפעמים גם לא) מהתפקיד החדש והקשה של אימהות. וגם לזכור שיש שם אישה שלא נעלמה אלה פשוט לובשת מדים שונים במקצת... ובכל אופן אנחנו כאן בשבילך תמיד. את יכולה לכתוב לי אימייל עם בא לך לדבר בטלפון ברגעים קשים.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|