1/1/2002 09:02
|
מיכאלה
|
מאת:
|
כמעט והייתי שם גם - נסיון לעידוד
|
כותרת:
|
יש לי ילדון מקסימון בן שנתיים וחצי.
כשהוא נולד לא ממש הייתי מוכנה לאמהות. לויתורים, להשקעה הרבה, להקרבה. הוא היה תינוק צווחן ולא רגוע, סבל מאוד בחודשים הראשונים לחייו ואני איתו.
אבל היום הוא ברבור קטן והפידבק הוא עצום. היום אני יודעת מתי הוא כועס או נעלב, מתי אני לא מקשיבה לצרכיו, מה הוא רוצה ומה הוא לא רוצה, מתי הוא רוצה פינוקים ומתי הוא רוצה שאני אעזוב אותו לנפשו. ויופי לנו, באמת.
יש אמהות שלוקחות את התקופה הראשונית הזו יותר בקלות. אז מה? זה לא עושה אותך אמא פחות טובה מהן. קשה לך באמת. אבל תהיי בטוחה שלא תמיד יהיה כך. תינוקך יגדל והאושר יתעצם!
כמה עצות: אם יש לך עם מי להתחלק במשפחה בקשי עזרה. אם את יכולה קחי ביביסיטר שתטייל עם בנך כשאת נחה קצת בבית. מותר! (אם זה מתאפשר כלכלית) לכי לחוג התעמלות/יוגה/נשים אחרי לידה דברי עם בעלך ושתפי אותו בטיפול בבנו. תרגילי אותו מעכשיו! הפגשי עם אמהות אחרות בגינה וצרי קשרים עם אמהות טריות כמוך (אין טוב מזה) צאי עם חברות. אם את יכולה כבר להשאיר את בנך עם ביביסיטר צאי לבלות עם בעלך רק שניכם.
והכי חשוב - השתדלי לסגל לעצמך חשיבה חיובית קצת יותר. העתיד יראה הרבה יותר טוב. מנסיון
מה עוד לא אמרתי? תאהבי את עצמך. את אמא נהדרת. הכי טובה לילדך. יום יבוןא והוא יגיד לך: אמא, אני אוהב אותך אין אושר גדול יותר מילד שנולד גם אם ההתחלה קשה.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|