פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי
 
1/1/2002 20:13 ורד מאת:
כחברה לצרה עלי להודות כותרת:
בשבוע וחצי הראשונים לחייה של בתי יצאו לי מהפה דברים הרבה יותר גרועים (שאפילו עכשיו לא נעים לי לחזור עליהם). אבל רוח הדברים היתה: עד לפני כמה חודשים היתה לי קריירה מוצלחת, הייתי קוסית (ותסלחנה לי אחיותיי טהרניות השפה), עם חיי נישואים מלאי אהבה. מה גרם לי לעזאזל לוותר על כל זה בשביל היצור הצעקני הזה שלא עוזב לי את הציצי????
אני זוכרת את עצמי קוראת בשקיקה את המאמרים של רותי תחת הכותרת "היום שאחרי". קוראת ובוכה. באמת. בוכה לא רק בגלל ההזדהות, אלא בעיקר מפני שחוויית היום שאחרי מתוארת שם כשילוב בין משבר רגשי עמוק ואושר. אושר??? שאלתי את עצמי. על מה היא מדברת? הרגשתי שאפילו פה, איפה שהכי קרובים להבין לליבי, לא הצליחו לרדת לתהומות הבאסה שהפגנתי.
אבל אז, אחרי שקיטרתי תחת כל שפופרת רעננה, התחלתי להרגיש יותר טוב פיזית. עמליה מצידה, החלה לחייך בשבועיים האחרונים. ואני גיליתי שהרבה יותר קל לי להעביר זמן בחברתה, לשחק איתה ולשיר לה, כשברקע יש את הדיסק של שירי יאיר רוזנבלום. עם כל הכבוד למאה שירים ראשונים, וחיבתי האישית ל"רוץ בן סוסים", הבת שלי תגדל על "מסביב למדורה" ו"בנימין זאב". נו טוב, אני גם מגוונת עם הפסקול של צלילי המוסיקה.
אבל לפני שאני לגמרי אתפזר, מה שבעצם רציתי לומר, ובעיני זו נחמה, היא שמתרגלים לנאחס, ומגלים את היתרונות. הטריק שלי היה להפסיק להשוות את חיי לאלו שהיו לי לפני חודשיים. זהו. מצב חדש. והמטרה היא להפוך אותו לנעים ככל האפשר. לצאת מהבית כמה שאפשר. לגרד זמן לעצמי. ולדבר עם אנשים שזוכרים אותי בתור ורד אשת המקצוע או סתם חברה, ולא רק כהריונית בעבר ואימא בהווה. אנשים שהשיחה איתם עוסקת בענייני היום. אפילו חזרתי לקרוא עיתון, אחרי שבשבועיים הראשונים רק עשיתי את עצמי קוראת בזמן שבעצם הראש שלי היה במקום אחר לגמרי.
אז את לא לבד, ויש מוצא. כך או כך, קבלי כתף חמה ואוהדת ובעיקר מזדהה.

תוכן התגובה:


תגובות נוספות
31/12/2001  21:33 התחזקי! (ארוך) - תיתי
31/12/2001  21:56 אני לא יודעת בן כמה התינוק שלך, אבל - איריס הדס
31/12/2001  22:16 ל"זאת שנמאס לה" - חיבווווק חם-חם-חם! את לא לבד! ועוד- - אמא של נועה
31/12/2001  22:46 "לחיות את חיי בשקט..." - אמא של איה
31/12/2001  22:49 יקרה , שלום (ארוך) - יעל.ש.
1/1/2002  00:00 הזדהות ועצה בריאה... - ליאת מ
1/1/2002  07:31 זאת שנמאס לה, - מבינה לליבך
1/1/2002  08:09 לזאת שנמאס לה, אם את רוצה להוציא קיטור או לחפש פתרון - דפנה*
1/1/2002  08:50 אמא יקירה אני כל כך מבינה אותך - מאמוש
1/1/2002  09:02 כמעט והייתי שם גם - נסיון לעידוד - מיכאלה
1/1/2002  10:35 עצות לעצובה... - תמי
1/1/2002  11:14 סביב מדורת השבט הוירטואלית - נועה
1/1/2002  11:21 אני איתך - מיה ש.
1/1/2002  13:29 מזדהה כל-כך, מפה ועד שנה הבאה!!! - - דנה
1/1/2002  13:48 אמא יקרה, - עוד אחת שקשה לה נורא...
1/1/2002  14:15 מציעה לקבל יעוץ כלשהו - סאלוש
1/1/2002  22:45 כמה מוכר (ככה ארוך...) - פולינה
1/1/2002  22:49 שכחתי להוסיף שני נתיבים בדיוק בנושא הזה... - פולינה
1/1/2002  23:40 לאיימי, אני מעבירה לכאן את הודעתך שכותרתה 'ל"זאת שנמאס לה" שכתבה מכתב יאוש לפני מס' עמודים' - רותי קרני הורוביץ
2/1/2002  00:30 ואת הודעתך, זאת שנמאס לה: 'לאיימי ולכל הבנות שענו, תודה רבה. התעודדתי :-) (ל"ת) ' - רותי קרני הורוביץ
2/1/2002  02:09 אני מנכסת את הדיון למאמר 'השיבה הביתה' - רותי קרני הורוביץ
2/1/2002  20:30 לרותי - ניסית פעם את "על המחנה"? - ורד
3/1/2002  02:08 אשכרה, נדמה לי שכן (ל"ת) - רותי קרני הורוביץ
8/1/2002  11:29 לזאת שנמאס לה מבעלך - בעל אוהב


   
 

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש