פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

1/1/2002 22:45 פולינה מאת: כמה מוכר (ככה ארוך...) כותרת: אמא יקרה, התחושות שאת מתארת, כפי שכבר כתבו כאן רבות וטובות לפניי, הן נחלת רוב האמהות הטריות. בכלל, לדעתי, פיקציית האמהוּת המאושרת ומלאת הסיפוק מתחילה להתמוגג אט אט לטובת האמת העצובה (שהייתה מרימה את ראשה המכוער אם היה לה כוח אחרי כל ההנקות, ההחתלות, הנדנודים והבכי...). גם אני ידעתי ויודעת עליות ומורדות ותקופות קשות של ייאוש ובדידות ועצבים ואני כל כך מזדהה עם הרצון לברוח לאיזה אי. מבחינתי הקושי הגדול ביותר הוא התלות המוחלטת של יובל בי בגלל ההנקה, כי מדובר בהנקות תכופות מאוד, כל שעתיים-שעתיים וחצי, ולפעמים גם הרבה פחות, לאורך כל שעות היממה ובהתחשב בעובדה שעד לפני יומיים היא סרבה לקחת בקבוק - המשמעות היתה חוסר יכולת מוחלט להתנתק אפילו לשעה קלה לעצמי, מזה ארבעה חודשים כמעט. ככה שכל אחת ושק הצרות שלה, אבל - וכאן אני מגיעה למה שהוא מבחינתי ה-פתרון - כששופכים את תכולת השק הזה על שטיח שסביבו עוד אמהות במצבך ועליו עוד תכולות של שקים דומים, הכל נראה אחרת לגמריי. וזה לא משנה עם על השטיח מתנהל חוג עיסוי תינוקות, חוג להתפתחות מוטורית, יוגה לאחר לידה, או בשם המפורש (!god forbid)- קבוצת תמיכה. אני פשוט עטפתי את עצמי ואת יובל בכמה שיותר מסגרות וחוגים וכמעט כל יום אנחנו יוצאות מהבית בבוקר וחוזרות בשעות אחר הצהריים-ערב. תחושת הבדידות מצטמצמת, יש תעסוקה למשך כל היום, פוגשים עוד אמהות ושקים על גביהן (מעל התינוכיסים...) - מה שלא מפריע לנהל איתן לפעמים גם שיחות בנושאים לגמריי "מבוגרים" ולא קשורים לתינוקות שלנו, והייאוש אכן נעשה יותר נוח. כשיש תוכניות - יש בשביל מה "לקום" בבוקר, יש סיבה לצאת מהטרנינג, להראות כמו בנאדם ולא רק כמו אמא, וכשחוזרים הביתה בערב מרגישים שהיום היה מלא פעילויות והרפתקאות (ואגב - גם יובל נורא מתעייפת מכל האנשים וההתרחשויות ואחרי אמבטיה, ציצי וקצת משחקים - נופלת שדודה). וחוצמזה - השבט הוירטואלי שכאן הוא אכן תמיכה עצומה, גם למי שצופה מהצד רוב הזמן. ועוד דבר - שלצערי אני לא מיישמת מספיק על עצמי: אם זה מתאפשר כלכלית, תקבעי אחת לשבוע תור לעיסוי, שיאצו, טיפול פנים - או כל פינוק אחר שעושה נפלאות לגוף הדואב והמוזנח שלנו וגם לנפש. ונסיים בחיוך ציני: ענת סימון תמיד אומרת שהסיבה שממליצים לא להעמיד את מיטת התינוק ליד החלון היא כדי שהאמא לא תתפתה לזרוק אותו החוצה... (או את עצמה?).... אני מקווה שתרגישי טוב יותר, פולינה תוכן התגובה: תגובות נוספות 31/12/2001  21:33 התחזקי! (ארוך) - תיתי 31/12/2001  21:56 אני לא יודעת בן כמה התינוק שלך, אבל - איריס הדס 31/12/2001  22:16 ל"זאת שנמאס לה" - חיבווווק חם-חם-חם! את לא לבד! ועוד- - אמא של נועה 31/12/2001  22:46 "לחיות את חיי בשקט..." - אמא של איה 31/12/2001  22:49 יקרה , שלום (ארוך) - יעל.ש. 1/1/2002  00:00 הזדהות ועצה בריאה... - ליאת מ 1/1/2002  07:31 זאת שנמאס לה, - מבינה לליבך 1/1/2002  08:09 לזאת שנמאס לה, אם את רוצה להוציא קיטור או לחפש פתרון - דפנה* 1/1/2002  08:50 אמא יקירה אני כל כך מבינה אותך - מאמוש 1/1/2002  09:02 כמעט והייתי שם גם - נסיון לעידוד - מיכאלה 1/1/2002  10:35 עצות לעצובה... - תמי 1/1/2002  11:14 סביב מדורת השבט הוירטואלית - נועה 1/1/2002  11:21 אני איתך - מיה ש. 1/1/2002  13:29 מזדהה כל-כך, מפה ועד שנה הבאה!!! - - דנה 1/1/2002  13:48 אמא יקרה, - עוד אחת שקשה לה נורא... 1/1/2002  14:15 מציעה לקבל יעוץ כלשהו - סאלוש 1/1/2002  20:13 כחברה לצרה עלי להודות - ורד 1/1/2002  22:49 שכחתי להוסיף שני נתיבים בדיוק בנושא הזה... - פולינה 1/1/2002  23:40 לאיימי, אני מעבירה לכאן את הודעתך שכותרתה 'ל"זאת שנמאס לה" שכתבה מכתב יאוש לפני מס' עמודים' - רותי קרני הורוביץ 2/1/2002  00:30 ואת הודעתך, זאת שנמאס לה: 'לאיימי ולכל הבנות שענו, תודה רבה. התעודדתי :-) (ל"ת) ' - רותי קרני הורוביץ 2/1/2002  02:09 אני מנכסת את הדיון למאמר 'השיבה הביתה' - רותי קרני הורוביץ 2/1/2002  20:30 לרותי - ניסית פעם את "על המחנה"? - ורד 3/1/2002  02:08 אשכרה, נדמה לי שכן (ל"ת) - רותי קרני הורוביץ 8/1/2002  11:29 לזאת שנמאס לה מבעלך - בעל אוהב

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש