היי בנות תודה על האיחולים ממש כייף לקרוא
אז ככה...
קמתי ביום שלישי בבוקר הלכתי לשירותים כמו כל בנאדם נורמלי ולהפתעתי - דם.
ישר הזעקתי את בעלי מהמיטה (6 בבוקר...) טילפנתי לרופא שלי והוא הודיע לי שאני צריכה לבוא לבית החולים והוא יחכה לי שם (לקחתי אותו פרטי ללידה) הוא בדק אותי והסתבר שהפקק נפל ואני עם פתיחה של 2 ס"מ. הוא החליט לשלוח אותי הבייתה כי לי היו לי צירים ולא כלום. בקיצור ב24 שעות הבאות הגענו עוד 3 פעמים לבית החולים בשל דימום.
ביום חמישי בלילה (2 לפנות בוקר אחרי שהלכנו לישון ב 1) פתאום התחילו לי כאבי תופת שלא יכלתי לזוז בעלי נבהל ורצה שנחזור לבית חולים אבל אמרתי לו שיש לי הרגשה שזה צירים וכדאי שנתחיל לתזמן בבית.
כשהגענו לכל 5 דקות כבר היה 7 בבוקר יום שישי וכל המיטה שלנו עברה סלון ואנחנו ישבנו שם מעולפים מעייפות. שוב התקשרנו לרופא, שוב היינו בבית חולים אבל הפתיחה לא השתנתה אז שלחו אותנו להסתובב בבית חולים שעתיים.
מי שלא עלתה מדרגות שעתיים רצוף אחרי 2 לילות בלי שינה לא יכולה להבין מה הלך שם. אח"כ שוב בדקו אותי והפתיחה הגיעה ל 3 שלחו אותי לעוד שעה הסתובבות אבל אחרי רבע שעה הרגשתי שאני לא יכולה יותר חזרתי לבדיקה והסתבר שהפתיחה כבר 4 מה שהוביל אותי ישר לחדר לידה.
שם היה מדהים!!!! הייתי עם הרופא שלי, בעלי וההורים שלי וחיכינו כולנו לפתיחה מלאה, הייתי עם אפידורל שזאת המצאת המאה, הרופא שלי היה מדהים ולא כאב לי כלום. ברגע שהתחילה הלידה הפעילה נשארתי עם אמא שלי ובעלי והרופא כמובן (אנחנו מדברות כבר על 7:10 בערב...) והרגשתי כ"כ רגועה כל הלידה אפילו לא צעקתי, אני! הבנאדם הכי רגיש לכאב פיזי ממש לא האמנתי על עצמי. בסוף הלידה החליטו להשתמש בוואקום רק לפוש האחרון בגלל הבריאות שלי ולא בגלל מצב התינוק וזה כאב!!!! צרחתי חבל על הזמן, מזל שזה נמשך בדיוק שניה ואז 7:47 נולד הילד היפה מכולם. כ"כ התרגשתי איזה רבע שעה לא הפסקתי לבכות וכולם חשבו שכואב לי משהו ונורא נלחצו עד שהסברתי להם במה מדובר.
אני חייבת להגיד שאני מאחלת לכולן כזאת לידה, שיתפתי פעולה לאורך כל הדרך, לא כאב לי חוץ מהוואקום והתמיכה סביבי הייתה מדהימה גם מהמפחה, הבעל במיוחד והצוות הרפואי.
מה עוד? עכשיו שני "הילדים" שלי (הבעל והילד) ישנים ואני מרגישה הכי מאושרת בעולם
מתה עליכן
שלי
|
תוכן התגובה:
|
