27/2/2001 00:08
|
רותי קרני הורוביץ
|
מאת:
|
מזל טוב טלי, בעלה של, ונטע
|
כותרת:
|
.תודה על שטרחת לשתפנו, וכמובן שנשמח על גרסתה של טלי. אמרת שאתם מתים מפחד לחזור הביתה עם התינוקת. בצדק. מעולם לא לקחתם הביתה את היקרה לכם באדם, וכולה גורית קטנטונת, ועוד לאחר הדרמה העצומה הזו שבה הגיחה לעולם ושנקראת לידה. כדי למזער מעט את החששות, הייתי ממליצה שתנצלו לפני עזיבתכם את שירותיה הטובים של התינוקיה. בקשו להתבונן באחות כשהיא מחליפה חיתולים, רוחצת תינוקות בכיור, ומטפלת בטבור. נסו לראות עד כמה בקלות היא מלבישה תינוקות ומפשיטה אותם. אם יש מחר בבוקר יועצת הנקה, אל תחמיצו את האפשרות להראות לה את טלי מניקה ולקבל ממנה טיפים. אם עדיין מפחיד, כתוב לי באימייל, ואתן לך מס' טלפון של אחות מתינוקיית תה"ש שעושה ביקורי בית בתשלום. ככל שידוע לי, אתם זכאים גם לביקור אחות טיפת-חלב, כך שאפשר לתאם זאת כבר על הבוקר. אפשר אולי גם 'לסדר' עזרה ממקורות קרובים. זכרו, נטע הקטנה היתה בגופה של טלי עד לפזני זמן קצר, וכל צרכיה לעתיד הקרוב גלומים בטלי. אם עדיין אינכם בטוחים שמצבה של טלי או של נטע הקטנה מאפשר יציאה מביה"ח, פשוט בקשו להישאר יום נוסף. זכרו שמגיל חמישה ימים תינוק צריך 'להוכיח' ששה חיתולים רטובים ביממה וקקי אחד. שאלות דחופות שיש בימים הראשונים כדאי להפנות טלפונית לתינוקיה. מכל מקום, גם אנחנו כאן, ונשמח לתמוך ולסייע בכמיטב יכולתנו. זר ברכות ואיחולים לבביים. אגב, בעניין המוניטור הפנימי, נשמח אם תספרו בהזדמנות מדוע הוחלט להרכיבו. אני מקווה שאין זו שגרה של בית-החולים.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|