24/2/2005 18:43
|
ורד
|
מאת:
|
הוטיקה וליועצת (?)
|
כותרת:
|
הוטיקה, אני עוד לא קראתי את הספר, אבל הכתבה לא עוזבת אותי. אני לא מפסיקה לחשוב על המשפחה והאלטרנטיבות והמכשולים שעמדו בפניהם.
וליועצת: מחלות אינן חיות מחמד או זנים נדירים שיש לשמור מפני הכחדה. השקפת העולם שאת רומזת עליה באופן אישי פשוט מביאה לי את הסעיף. אוי ואבוי מה יקרה אם לא יהיו אנשים חולים? מניין נגייס את החמלה? את הקתרזיס האגואיסטי הזה, כן אגואיסטי, של אלו שמסייעים לנזקקים?
הנודניקים האלו יכולים להירגע. תמיד יהיו אנשים חולים. אנשים עם לב שבור. עניים. יהיה להם על מי לתרגל את שריר הלב הרחב שלהם.
אני באמת לא מצליחה להבין איך בן אדם שפוי יכול להחזיק בדעות טהרניות כאלה מבלי להבין באלו דגלים הוא מנופף?
בעיני זו היא סתם טכנופוביה, טיפוסית לכל טכנולוגיה חדשה. כך הגיבו אנשים גם כשטכנולוגיית הפריית המבחנה עשתה את דרכה לראשונה. כן, מדע צריך רגולציה כמו כל תחום אחר. אבל המדרון החלקלק הזה שמזהירים בפניו, כאילו אוטוטו אנחנו הולכים לייצר אדם-על ובעצמנו להפוך למנגלאים קטנים, הוא סתם תירוץ של, תהרגי אותי אם אני מבינה של מי? פסאודו ירוקים שדבר אחד ברור: אין להם ילדים חולים! (וזהו סימן הקריאה הראשון שלי בתולדות הפורום ואולי בחיים).
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|