24/2/2005 22:01
|
ריש
|
מאת:
|
ליועצת ולא'
|
כותרת:
|
הרבה פעמים דברים אינם רק מהראש. יש עוד כמה איברים שעוזרים לגבש עמדה כמו בטן ולב. במידה שווה למהלך הזה אני רואה את הסקירות הפרטיות, מי השפיר, סיסי השליה, חלבון עוברי בדיקות סקר גנטיות ועוד בדיקות שבטח שכחתי. הרי בסופו של ענין כולנו מאחלות לצאצאנו חיים טובים רווי נחת ובריאות עם נקודת התחלה שפויה בעולם המטורף בו אנו חיים. הרי מטרתן של הבדיקות האלה היא: א. להרגיע אותנו ב. לאפשר לנו לשנות את שנגזר עלינו. לי באופן אישי ההתמודדות ברורה. לא הייתי מאחלת לילדי מה שאיני מאחלת לעצמי. ולעצמי איני מאחלת חיים מלאי תלות (באנשים אחרים, מכונות ומכשירים כאלה ואחרים). נכון הכל יכול להשתבש תמיד. הריון יכול להמצא תקין ובלידה חו"ח משהו השתבש, אולי רגישות כזו או אחרת או מחלה גנטית נדירה שאינה נבדקת באוכלוסיה הרגילה, או חלילה בגיל מאוחר יותר 'תאונה' בנסיעה על רולרבליידז. אין סוף. אם קיימת אפשרות למזער, הייתי ממזערת. אם היתה אפשרות להציל את ילדי באמצעות הריון 'מהונדס' או 'מעובד' אני מניחה שהייתי מנסה. לא נראה לי שהייתי בוחרת באופציה הזו כדי ללדת תינוק עם עיניים ירוקות וחכמות כמו אלו שהיו לסבי ז"ל, למרות הגעגוע.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|