26/2/2005 00:01
|
היועצת
|
מאת:
|
דבר הפילסוף לשעת לילה זעירה
|
כותרת:
|
תמיד כזה מגיע לאישי ולפרטי - אני מפסיקה לשפוט, תאמינו לי... אני לא מקנאה במי שצריכה לעמוד מול הבחירה. מצד שני, לא מדובר בטכנופוביה כלל. מדובר ביומרה שנעשית בשמו של המדע לפתור את מצוקות בני האנוש אחת ולתמיד, יומרה שעלולה להצליח חס וחלילה, במחיר כבד. ילדים יפים וחכמים, מוצלחים ורזים, אנשים בריאים ומאושרים. על כל מצוקה או כאב - יימצא פתרון, תרופה, משכך כאבים, אביזר חלופי, מענה טנכולוגי. כן, גם הפריות המבחנה הן מענה טנכולוגי מאד בעייתי בעיני. בתור מי שמכירה טוב מאד את דרך החתחתים הזו שעושים זוגות בדרך לפריריון אני מעידה שהמדע מתעלל בהם, מנסה עליהם נסיונות, דוחף אותם לדרך קשה שבה לכאורה יש תמיד פתרון, רק עוד ניסיון אחד, רק עוד מינון, עוד הליך... היפתוי כל כך גדול: הטכנולוגיה תעשה לנו ילד, הטכנולגיה תציל חיים, תשנה חיים, תיטיב, תייפה. והכל כל כך חומרני.. מה עם לשאול: מדוע הגיע אלי הילד הזה הפגום? מה הוא מבקש ממני? מה גורלו ומה גורלי? כיצד לעמוד מול בעית הפוריות? האם תמיד נשלם ונשיג את מה שהגורל מנע מאיתנו? האם נהדוף את מה שמבקש להגיע אלינו במקום לחבקו למרות הכאב? כל כך הרבה מחכה לנו אם נסכים לכאוב, נסכים לקחת על עצמנו את מה שיועד לנו. כמו בכאבי הלידה, מצפה לנו משהו בתמורה. טוב, הייתי חייבת להתפלסף בשעת לילה שכזו. אבל בשבילי באמת זו לא פילוספיה בכלל. באמת שלא.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|