8/3/2005 09:53
|
רונה
|
מאת:
|
לאמאתמר
|
כותרת:
|
תראי יקרה, בחיים בכלל אני חושבת שתמיד יש מקום לחשוב על כל האפשרויות. מהטובה ביותר ועד הרעה ביותר. אני זוכרת שלפני הלידה השבעתי את רמון שלא יעז לאשר קיסרי אם אני לא מסכימה (עד היום לא הבנתי ממש איך הפרוצדורה עובדת). גם אני רציתי לידה טובה חלקה כואבת אך מספקת. בסוף התברר שיש לי עצם פיבוס נמוכה ולירדנוש ראש גדול - חייב ואקום. כל כך לא רציתי כל כך חשבתי שזה יהרוס אבל מבט אחד בעיניו של רמון שראה אותי לוחצת ולוחצת בלי הצלחה העביר לי מסר - לעשות מה שצריך כדי שירדן יצא בשלום. הואקום לקח בדיוק שניה וקיבלתי את המתנה המופלאה הזו בריאה ושלמה. ומהי לידה בעצם? המעבר שלהם מהבטן המוגנת שלנו לעולם הפתוח. מעבר חד וכואב גם להם וגם לנו. נכון, אנחנו רוצות להגשים עצמנו בלידה ולהגשים את רצונותינו וציפיותינו מהלידה אבל לפעמים אנחנו שוכחות - הרי המטרה היא להעביר אותם בשלום. עשית את זה ועל כך את יכולה להיות גאה בעצמך ובגופך. תרשי לעצמך גם בלידה הבאה לקוות לתכנן לצפות אבל הפעם תהיה מוכנה להכל. תרשי לעצמך להיות עצובה ולבכות על האכזבה. מותר לך. אבל אל תשכחי את העיקר. רונה
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|