8/3/2005 10:32
|
נורית
|
מאת:
|
לי כנראה לא תהיה חויה מתקנת.
|
כותרת:
|
את בני הגדול (3.5) ילדתי בקיסרי בגלל אנוכיות הרופאה התורנית שהחליטה להפחיד אותי ובעצם לשלוח אותי לניתוח לגמרי לא מוצדק שבכלל לא הייתי מוכנה אליו (נפשית). עם בני השני (כמעט שנתיים) ידעתי שיש סיכוי, כיוון שהיתה לי הרגשה שהוא מאוד גדול, למרות שהרופא התעקש שלא- אני הרגשתי והרגשתי נכון. למרות זאת מאוד קיוויתי ללידה רגילה, אבל כשהגעתי בסוף שבוע 40 וההערכת משקל היתה מעל 4.5 ק"ג- הבנתי שגם הפעם לא תהיה ברירה. בבני הראשון התאהבתי מיד. עם השני לקח יום יומיים, כי עדיין הייתי מאוהבת בראשון. היום- יותר משלוש וחצי שנים אחרי- לא מסוגלת להתגבר על הרגשת האכזבה ששכנעו אותי לניתוח לא מוצדק ושקרוב לודאי שילדי (ילדתי- מקווה) הבא יוולד באותה דרך- כואבת נורא וקשה להתאוששות...
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|