זה כמעט זהה לסיפור לידה שלי: ירדית מיים, 30 שעות ללא צירים,6 שעות של זירוזים אכזריים, ללא פתיחה בכלל, בכי, יאוש לבסוף כניעה לאפידורל, מצוקה נשימתית לעובר, קיסרי בחרום, יציאה של עובר עם מיים בריאות וצורך בנקז להוציא את המיים. ואני, מה אני רציתי? חלמתי , שאפתי, לידה טיבעית בחדר הטבעי באיכילוב, ביתי ללא סוף הרגשתי שפיפסתי את הלידה שחלמתי עליה, כמוך לא לקחתי אפילו בחשבון את האופציה של קיסרי, לא קראתי על זה , לא הייתי בכיוון, שעות של ציפיה ובסוך תוך 10 דקות יש תינוק שנולד במצב חרום, ההתאוששות הייתה טראומיתית , הייתי בטוחה שהרגליים שלי לא התעוררו, נוסף על התקף החרדה שנכנסתי אליו גם לא יכולתי להשתחרר מהרעד והבכי. קראתי את מה שכתבת ופשוט רציתי לכבות זה עורר בי שוב את תחושת התסכולף ההחמצה והאכזבה. מקווה שבפעם הבאה זה יהיה אחרת, מבינה אותך יותר ממה שאת חושבת. שקד
|
תוכן התגובה:
|