15/3/2005 00:55
|
ענבל
|
מאת:
|
== דובה ==
|
כותרת:
|
אויש, מצטערת לשמוע על הכוויה של נעמה. באסה. אני משערת שבינתיים היא חשה הרבה יותר טוב. בכל מקרה, החלמה מהירה!
שמחה לשמוע על תמר :)) מאחלת לך שיהיה לך כמו אצלי, שלושה חודשים של אוכל ושינה וחיבוקים. אנחנו, בעלי ואני, לא הפסקנו לאמר בשלושת החודשים הראשונים, שאם המצב ימשיך כך אנחנו עושים עוד ילד ובקרוב :)) טוב, אז המצב לא המשיך כך. יואב הפך לילד סופר סקרן, פטפטן, צחקקן, עומד, מהלך תוך כדי אחיזה בדפנות השולחן, זוחל במהירות. בקיצור ילד על סוללות אנרג'ייזר. הוא היפר. כמעט ולא ישן. יש תחושה שהוא רוצה להיות בוגר ומהר. בין היתר מכיוון שהוא מאוהב קשות באחיו הגדולים. רודף אחריהם לכל מקום. מחקה אותם. רוצה לשהות במחיצתם. מתלהב לראות אותם כשהם חוזרים מהגן. זה ממש מצחיק אבל הוא כל כך שונה מהגדולים. זה כנראה מה שקורה כשיש אחים גדולים. בסך הכל הוא נשאר ילד מקסים ומתוק, לא בכיין, מחייך רוב שעות היום ומצחקק המון ועושה המון, אבל המון, נחת לאמא שלו שחושבת שהוא גאון, יפה והיצור המתוק ביותר עלי אדמות :))
הוא האושר בהתגלמותו. אני לא רוצה שיגדל מהר. לא רוצה שהימים המתוקים האלה והחיבוקים שלי איתו יחלפו מהר מדי והוא יהיה פתאום בן שלוש... אני כל כך אוהבת את הגיל התמים והמתוק הזה! גיל שכל כולו תמימות ועונג. ואני עדיין סבורה שהפרש הגילים בין הילדים לא יכול היה להיות טוב יותר. מאמינה שגם את תחווי את זה במוקדם או במאוחר.
איך תמר נראית? דומה לנעמה? האם את מתכוונת לשוב לעבודה מייד בתום חופשת הלידה? זה עובר כל כך מהר :((
מאחלת לך מכל הלב שתהני ממנה. אני ברוך השם זכיתי וזוכה להנות מהילדים שלי. מה עוד אפשר לבקש :))
ואגב, השמות מקסימים.
הולכת לישון.
לילה טוב, לבנה
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|