31/3/2005 15:22
|
שחר ב
|
מאת:
|
ליאתיתי יקרה
|
כותרת:
|
אוף, אני מצטערת אם אני דורכת לך על הפצעים, אולי רצוי לשתוק ולהמנע מהתגובה הזאת, אבל פשוט לא עוזבת אותי המחשבה מה היה אם היית יולדת באוטו לידיים של גילי ? מה אם לא הייתם נטרפים ככה כדי להגיע בזמן לבית החולים, ופשוט מרפים ויולדים ? איזו לידה קסומה יכלה להיות לך... רגועה, שלמה, נכונה. היית נכנסת לבית החולים באופוריה, עם חיוך של מנצחים, כולך רגועה. אוף.
אני חושבת על זה בגלל המחשבות שלי על הלידה הבאה - שכמובן רחוקה ממני עוד שנות אור - אבל היות וילדתי שעה וחצי אחרי שהתחילו לי צירים, אני אמורה בלידה הבאה לעזוב הכל ולרוץ לבית החולים במהירות האפשרית, וכל זה בשביל מה... בשביל שיחרבו לי את הלידה איזה צוות עצבני ?
ומלבד זאת, המון מזל טוב, שמחה בשבילך על התהליך הקסום שעברת, שקצת נקטע בבית החולים אבל עדיין היה לו את הכח והיופי שלו. בהצלחה במשימה המאוד לא פשוטה של חיים עם שני ילדים, הרבה שינה, שלווה ואושר.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|