|
1/5/2005 15:39
|
מאמו
|
מאת:
|
|
כל כך טבעי מה שאת מרגישה
|
כותרת:
|
והנה, אני מרגישה כמו אמא שלי, שהיתה אומרת לי בעודי שרועה על שולחן המטבח ממררת בבכי אחרי פרידה מחבר אותו אהבתי אהבת נפש (לפחות ל-3 חודשים): "אבל מתוקה שלי. זה יעבור. הרבה יותר מהר ממה שאת חושבת". לא עזר אף פעם. אבל היה מאוד נכון....
אז אני יודעת שזה לא יקטין מהכאב שאת חשה עכשיו, אבל בכל זאת כמה דברים. 1. זו פרידה. זו צמת דרכים משמעותית ראשונה. זה קשה. זה כואב, גם לך וגם לאיתי.אבל חשוב. חשוב שנמצא. חשוב לחוות ואין דרך להתחמק מזה. ואם זה היה קורה בעוד 1/2 שנה זה לא היה פחות קשה.
2. זה יעבור הרבה יותר מהר ממה שאת חושבת.
3 . זה טוב טוב טוב טוב טוב טוב טוב מאוד בשביל איתי. זה טוב להכיר ילדים אחרים. לחוות עצמאות. להחשף לגרויים שאין בבית. לגלות חברים. להתרגש. לדאוג. להשתובב. לגלות. את לא מאמינה איזו קפיצה הוא יתן. וכמה הוא ייראה לך מאושר (לאחר תקופת ההסתגלות...).
3. קשיי הקליטה של איתי מאוד קשורים למה שתשדרי לו. את חייבת לנסות לעשות את הסויצ' בראש (כי בלעשות לו "כאילו" את "קול" זה לא יעבוד). כמה שהסוויץ' יהיה יותר חזק, ככה יהיה לשניכם יותר קל. אני לא מדברת על להסתיר את הקושי שלך, לטאטא אותו, אלא לקחת אותו כמנוף, לתהליך ששניכם הולכים לעבור יחד, שסופו של התהליך הוא כזה שכולם נהנים ממנו.
4. לשתף לשתף לשתף. את מוזמנת 050-2505050.
5. עשית את הדבר הנכון. עכשיו זה הכל הכל "רגשי". רצופים חיינו בכאלה. המון כח. המון הצלחה! (הקושי ייארך הרבה פחות ממה שאת חושבת, וכל יום תרגישי בשיפור. מה שיתן לך המון כח!)
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|