7/5/2005 23:27
|
hilli
|
מאת:
|
ליאת ונורית של...
|
כותרת:
|
תודה על תשומת הלב כאן בזנב האחורי של ההודעה... האמת היא שלפעמים אני מרגישה סתם נדחפת עם נבואות הזעם שלי על המעבר להורות לשני ילדים - אני יודעת שלא אצל כולם זה כך, ומאד מקווה בשביל ורד שאצלה זה לא, אבל כשהתאוששתי מהתקופה הטראומטית הראשונה, בעיקר הרגשתי: "איך, איך זה שלא הכינו אותי? שלא אמרו לי שאני עלולה להרגיש כך, ולהתנהג כך? איך עם כל ההכנה ללידה-להנקה-להורות-אפינו-מהלא לא שמעתי שגם זה עלול לקרות, ומה לעשות עם זה. אז לפעמים אני נדחפת ככה, מספרת מהר ובשקט מה קרה לי, כדי שאולי מי שצריכה לשמוע תשמע, ומי שזה ממש לא רלוונטי עבורה - תוכל להמשיך כאילו לא אמרתי כלום. עכשיו קצת נבוכה - לא ממש יודעת מה להוסיף. תשאלו? הילי
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|