|
8/5/2005 23:30
|
תמרה
|
מאת:
|
|
סאלוש ועוד קצת...
|
כותרת:
|
אז סאלוש. למרות שאז בזמן אמת הסברת, מעניין אותי שתסבירי לי שוב, במיוחד בפקספקטיבה שיש לך, למה הגן נראה לך כל כך "לא". מה בדיוק... וכו' כו'. ובמילים אחרות מה העביר את הפנטזיה? לגבי העניין הלוגיסטי, זו באמת בעיה. להצליח להתייצב עד 9 ???? באמת לא ברור איך נעשה את זה:) לגבינו אני מרגישה שאנחנו רשומים לגן לספט' אבל כשאני חושבת על הליכה לגן בפועל אני מרגישה שאני נאלמת דום:). כאילו שיש דבר אחד להיות רשום אבל דבר אחר באמת לשלוח את הילד. אבל מצד שני: זוכרת שכשירד לי הפקק הרירי הייתי בהלם והאמירה הראשונה שלי היתה- זה דבר אחרת להיות בהריון אבל זה דבר אחר לחלוטין לקלוט שההריון עומד להסתיים ועומדת בפתח לידה:). ועם הלידה הגיע המלאך (בימים רגילים זוכה לכינוי "שייגץ" אבל עכשיו פה עם כל דיוני הגן.... מיד נכמר ליבי :) ) ומה שאני מנסה לומר גם לעצמי הוא שאולי מעבר לכל הפעימות לב האלו והפחדים - כמו שנתקפתי כירד הפקק הרירי - מסתתר אושר גדול. לבני, לי לכולנו.??? הללי סיפרה לי על הגן של הילד שלה. זה לא נשמע עונש? זה נשמע אחלה מקום לבלות בו למען האמת..... כן באמת כשאני חושבת על זה, הגן הזה נשמע לי מקום שבכיף הייתי שולחת את הבן שלי. רוצה לומר שיש מקומות שיכולים להיות כיף עצום לילדים. אבל איך מוצאים אחד כזה פה בת"א????
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|