|
9/5/2005 13:02
|
בבקשה תעזרו לי
|
מאת:
|
|
לימון את מאוד צודקת. לא המצאתי את הבעיה אבל אני לא מוכנה להשלים עם היחס
|
כותרת:
|
אני לא מקטרת הרבה. הבעיה שאני מוצפת ברגשות של הכאב הזה כל פעם שאני שוב שומעת שהוא קבע עם אנשים והוא שוב לא בערב בבית. כשהוא נמצא אני לא מקטרת ולא מציקה וגם כמעט לא מבקשת עזרה ובכל זאת הוא קופץ על כל הזדמנות לברוח החוצה. זה מה שחורה לי. לא מנספיק שאתה כמעט לא עוזר (סליחה לא ציינתי הוא מבשל בבית - הוא מאוד נהנה מזה - אבל הבלאגן נשאר לי) הוא תמיד זורק את זה כשאני אומרת שהוא לא עושה כלום בבית (אבל אתמול הכנתי ארוחת ערב) אתה גם לא טורח להשאר בסביבה לארח לי לחברה. הבעיה שבשעת הכעס יוצאים מהפה דברים לא יפים ולרוב אני מצטערת שהצגתי את הדברים בצורה כזו אבל אני כ"כ כואבת ומוצפת שזה לא בשליטה. מה שאני מבקשת- להחזיר מעט את החיזור - שישקיע בי קצת. ההרגשה שלי - בגלל שאני כבולה לבית ולילדות הוא יודע שאני לא הולכת לשום מקום ומזלזל בי. אני לא צריכה את העזרה שלו אלא את האהבה והחברות והאכפתיות. את זה אני רוצה בחזרה. הבעיה שכל ריב וכל כעס וכל קיטור רק מרחיק אותו יותר. ניסיתי גם תקופה לא לקטר על כלום ולשחק אותה "קול" - תלך תחזור סבבה וזה גם לא עוזר. אוף!
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|