|
26/5/2005 07:58
|
קרן אורצ'יק
|
מאת:
|
|
למירב שרמן ולשרי אמיר
|
כותרת:
|
מירב - תודה לך על הסיפור היפה והשיתוף - זה באמת נותן תקווה. שמחה מאוד לשמוע על סיפורים כאלה עם "סוף טוב". אני חושבת שלפחות אצלי הקושי העיקרי הוא להרפות - לאפשר לעצמי להגיע למצב שאני לא יודעת מה אני אעשה וכמה אני ארוויח ואז להעיז ולנסות.
לשרי אמיר - רוצה להציע לך שכשיבוא הזמן לחזור לעבודה, תתעקשי על משרה מוגבלת בשעות. יש מקומות שמאפשרים את זה ואם לא יסכימו לזה אצלך - תחפשי מקום אחר - השוק עכשיו במצב סביר ואם יש נסיון אפשר למצוא עבודה. תגדירי לך מראש כמה מחיר את מוכנה לשלם עבור העבודה (לעבוד "רק" 9 שעות למשל, לבוא מוקדם ולצאת מוקדם) ותהיי בטוחה עם עצמך שזה האיזון שטוב לך, וכשתחזרי אליהם (או תחפשי מקום אחר) יהיה לך קל יותר לדרוש את זה, וקל יותר לוותר על מקומות שלא מוכנים לזה. אני העליתי את זה בראיונות כדבר נתון - זה מה שאני מוכנה לעבוד וזהו. יש מקומות שעשו פרצוף והסבירו שאני מוצאת חן בעיניהם אבל אצלם עובדים יותר - אז סיכמנו שזה לא מתאים והרגשתי מצוין עם זה. במקום שאני נמצאת זו עובדה ידועה שסוכמה מראש שאני יוצאת מוקדם 3 פעמים בשבוע. אז גם זה לא מושלם, והיתה לי שיחה על השעות שלי, אבל הודעתי מיידית שאלו השעות שסוכם עליהם בראיון ומאז לא שמעתי מילה נוספת בעניין. מישהי שאני מכירה לא הכינה את עצמה מספיק וחתמה על 10 שעות ביום וסבלה מזה מאוד - הרגישה שלא מרוצים ממנה בעבודה וגם אין לה מספיק זמן עם התינוק.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|