אני תכננתי ללדת לידת בית. כמה שבועות לפני ניגשתי ולמיילדת שהמליצה לי ללדת בלידה פרטית בבי"ח או בלידת בית בנוכחות רופא שכן העובר יהיה גדול וזה עלול להפוך את הענין למסובך מול בי"ח לאחר הלידה או במידה ונצטרך חלילה פנוי.
והצו'פר - אין בי"ח שיאפשר לי ללדת לידה רגילה. האופציה במצבי היא קיסרי ואם אתעקש אני צפויה ללדת לידה מכשירנית שכן אף בי"ח לא יקח סיכון.
הפלא ופלא לקחו גם לקחו.
ילדתי תינוק נפלא השוקל 4070 לפני כחודש. בלידה לצערי התגלתה רעלת הריון שסכנה אותי ואת העובר ולכן חוברתי לצערי למגנזיום וקטטר ****אבל**** הלידה היתה לידה ראשונה וגינאלית ללא מכשירים ללא אופצית הקיסרי (שלא הועלתה ע"י אף אחד למעט על ידי בחשש רב בגלל המידע שנחשפתי אליו) השתמשתי במטרניטי יוניט רוב הזמן. הרופאים נכנסו רק כשאני ביקשתי שהם יכנסו. לא בדקו אותי ללא רשותי, לא חתכו אותי (כי ביקשתי מפורשות שלא יחתכו אותי) לא הכריחו אותי לדחוף כשלא חשתי צורך בכך. האמינו לי שאני יודעת מה אני רוצה ונתנו לי את כל המקום שהייתי זקוקה לו. נתנו לי תמיכה וכל זאת בלי לשלם גרוש נוסף (למעט מתנות לצוות שבילה איתי כ20 שעות בחדר לידה). אפילו בפיטוצין שהיה הכרחי בגלל המגנזיום לא חייבו אותי... נתנו לי להחליט על הגוף שלי. הקשיבו לי ולא נתנו (כי ככה כתוב בפרוטוקולים) אנטיביוטיקה. חתכו את חבל הטבור רק לאחר שהפסיק לפעום... בקיצר - אפשרי בבי"ח מסויימים בתנאי שאתם מגיעים מוכנים ממש.
אני שמחה שהגעתי לבי"ח בזמן עם הרעלת שנתגלתה בי ומאושרת כי ניתנה לי חווית לידה מלאת תמיכה ואהבה מאנשים שבסה"כ "עשו את עבודתם". מצורף מכתבי לבי"ח.
לכבוד: 23/01/02 ד"ר אריאלי שלמה, מנהל חדרי לידה בי"ח אסף הרופא צריפין
הנדון:- הבעת תודה והערכה.
א.נ.
בתאריך 6/1/2002 הגעתי לחדר הלידה עקב ירידת מים. כאשר נכנסתי לחדר הלידה הגשתי את תוכנית הלידה שלי, שבה ביקשתי ללדת לידה טבעית במינימום התערבות, למיילד, אילן חכם. תוכניות הן כנראה בסיס לשינויים, שכן תוך פרק זמן קצר לחץ הדם שלי עלה ונדרש עירוי מגנזיום וקטטר, שריתקו אותי למיטה. בשעות הרבות בהן שהיתי בחדר הלידה, זכיתי ליחס חם מצד הצוות במקום. ברצוני לציין את גיליה צייזלר, שהקדישה לי מזמנה היקר ועשתה כל שביכולתה להקל עלי. בחילופי המשמרות נכנסה לחדר הלידה המיילדת מרגלית אטל. גיליה דאגה לעדכן את מרגלית לגבי בקשותי לגבי תוכנית הלידה שהגשתי, בנוסף לעדכונים הקשורים לטיפול בי מבחינה פיזית. מרגלית תמכה בי ובבן זוגי, XXX, בהמון חום לבביות והומור. אותם שעות ארוכות של צירים כואבים (שנגרמו כתוצאה משימוש בפיטוצין וכאשר משכך הכאבים היחידי שסייע לי באותה העת, היה מכשיר ה"מטרנטי יוניט" ששכרתי מבעוד מועד). כל זאת נעשה למרות העומס הרב בחדרי הלידה באותה יממה. בכל עת שנזדקקנו לה מרגלית היתה שם מלאת מרץ, קשובה ונעימה. בערך ב23:00 החלו צירי הלחץ, למרות שמרגלית סיימה רשמית את משמרתה היא חזרה לחדר הלידה לאחר ש"העבירה כרטיס" להיות עימנו. בסבלנות אין קץ הדריכה אותי כיצד ללחוץ נכון, והסבירה לבן זוגי כיצד ניתן לסייע לי ואף נתנה לי להכתיב את הקצב. בשלב בו הצירים הלכו וגברו הצטרפו לחדר המיילדת דגנית לייסט-פסח והרופאים: ד"ר אנה פדואה וד"ר איתן מרדכי. כל אחד מהנוכחים בחדר הלידה סייע לי כמיטב יכולתו ולמרות הצוות המורחב והחשיפה הרבה חשתי בטחון ואמון מלא בכל אחד מאנשי הצוות. תוך כשעה הגיח לאוויר העולם בכורינו, אַיָּל. גם כאן היתה התיחסות מלאה לבקשותי: ניתן לנו זמן לשהות יחד מייד לאחר הלידה, התאורה בחדר הלידה היתה מינימליסטית. לאחר הוצאת השיליה נלקחו אלעד ואיל לתינוקיה מלווים ע"י דגנית. עלי לציין שלמרות הזמן הרב שנדרש אלעד ציין את היחס החם של דגנית באותו הליווי. לאחר הלידה שהייתי במחלקה וגם בזמן שהותי שם זכיתי לביקורים רבים של הצוות הנפלא של חדרי הלידה. אנא העבר העתקים ממכתבי זה לאנשי הצוות המוזכרים בו.
בברכה, XXXX
העתקים:
ד"ר דוידזון בני, מנהל בי"ח אסף הרופא הגב' ענת קאן, מפקחת אגף אמהות הגב' אורה סופרין, אחות אחראית חדרי לידה
|
תוכן התגובה:
|