|
4/2/2002 11:26
|
נירית
|
מאת:
|
|
כתבה שהכנתי ל"הורים וילדים" על אפידוראל -בעד ונגד
|
כותרת:
|
כשהכרזתי שלא אקח אפידוראל בלידתו של רועי הגיבו מספר משומעותי בחוסר אמון מוחלט וטענו שאני אומרת כך כי עדיין לא חוויתי לידה. הן הרבו לספר בשיבחו של האפידוראל אבל כל רעיון של התערבות עורר אצלי התנגדות. חזרה על עצמה שוב ושוב השאלה "ואם ממש יכאב לך, לא תקחי?" והתשובה: "ודאי שאקח. לא מתכוונת ללכת עם הראש בקיר. כן מתכוונת לעשות כל שביכולתי כדי לא להגיע לשם." גם עכשיו לאחר שחוויתי לידה כואבת ונפלאה ללא אפידוראל ולאחר איסוף חומר רב על הנושא דעותי זהות.
פרופ' יוסף לסינג מנהל בית היולדות ליס במרכז הרפואי ת"א, על שם סוראסקי (איכילוב) בת"א, הצהיר בפורום מומחי "הורים וילדים" שנערך בגני התערוכה בנובמבר שמיותר כי נשים תסבולנה כאב וכי עדיף להשתיקן ולאפשר לצוות הרפואי להתרכז. טיעונים דומים משמיע דר' מיכאל לוטן מנהל היחידה להרדמה בבית החולים ומייסד החוג להרדמה במיילדות, המאמין כי "אצל חלק קטן בלבד מהנשים כאבי הלידה אינם חזקים במידה שמצריכה אלחוש". ייתכן וגישה זו מסבירה את ההבדלים הגדולים בין אחוז הלידות שנערכות בדרום הארץ תחת השפעת אפידורל: 20% למול כ- 85% במרכז, שם נמצא בית החולים ליס שמקבל אחוז יולדות גבוה ביותר. להבדל מספרי זה קשורה גם העובדה שבדרום הארץ נוטים לתת יותר הרדמה תוך ורידית וששם אחוז משככי הכאבים שניתנים בעירוי (פטידין) גבוה ביותר, והתוצאה כפי שמעיד עליה פרופ' מיכאל קרפלוס, מנהל מחלקת ילודים: "יותר תינוקות מסוממים שמתקשים מאוד לינוק". בבית החולים ליס נשמע גם קולו המסתייג של פרופ' פרנסיס מימוני, מנהל מחלקת ילודים הטוען לשימוש מופרז באפידורל תוך התעלמות מהסיכונים ומהנזקים שעלולים להיגרם ליולדת ולעובר אולם הוא מציין שהתריסו כלפיו לא פעם," אתה גבר, מה אתה מבין בכאבי לידה... " בכל אופן במקרה או שלא במקרה, רבים מבעלי העמדה והדעה בנושא -התמודדות הנשים עם כאבי לידה- הם -ג-ב-רים.
על התהליך-
החלל המקיף את תעלת העצבים של חוט השדרה נקרא החלל האפידורלי. היולדת יושבת כפופה או שוכבת מכורבלת, רופא מרדים מזריק חומר הרדמה מקומי ולאחר מכן מחדיר דרך מחט צינורית דקיקה אל החלל האפידורלי ודרכה מעביר חומר הרדמה מקומית (מאלחש). לאחר כ- 10 דקות אמורים הכאבים להרגע.
החלום וסדקיו
אירגון הבריאות העולמי אינו מוצא עדות מדעית התומכת בשימוש שגרתי באפידורל ובהחלטה שהתקבלה פה אחד בשלוש ועדות, הומלץ שלא לתת הרדמה או אלחוש אלא במקרה של סיבוכים. מדוע? הרי הכל נשמע חלק, לא כואב, תחת פיקוח ובשליטת הצוות המילדותי. האם ייתכן שהם פשוט רוצים לחסוך בעלות חומרי ההרדמה?
ובכן מסתבר שלא הכל כל כך ורוד. גליונות 95 ו- 96 של המגזין האמריקאי MOTHERING, (יולי- אוגוסט, ספטמבר-אוקטובר 99) מציגים עובדות שפורסמו על ידי אירגון הבריאות העולמי: 23% מהנשים שקבלו אפידורל סבלו מסיבוכים. פי שלושה מקרי מוות של אם בעת לידה התרחשו תחת לידה אפידורלית (למול לידה ללא אפידורל), במקרה אחד מתוך חמש מאות היולדת מקבלת שיתוק זמני או אבדן תחושה זמנית ופעם בחצי מיליון נגרם שיתוק תמידי ממקום הזריקה ומטה... דר' לוטן סבור שהסיבוכים מועטים הרבה יותר ואינם בהכרח קשורים לאפידורל וכי היו עלולים להתרחש גם באופן טבעי בגלל הטראומה שנגרמה לגוף מהלידה. לדעתו יש להשוות תחלואה ותמותה בלידות תחת אפידוראל רק לניתוחים קיסריים בהרדמה כללית והשוואה זו מראה שהאפידוראל הוריד משמעותית את התמותה והתחלואה לעומת ההרדמה הכללית, כמו כן במידה והיולדת נאלצת להגיע לניתוח קיסרי הרי שברוב המקרים ניתן להשתמש בצינורית האפידוראל ולהמשיך בהרדמה אזורית מבלי להזקק להרדמה כללית, שהיא מסוכנת יותר אצל אישה הרה.
באתר "המרכז הישראלי לחינוך ללידה " (WWW.LEYDA.CO.IL/ ) מציינים כי כשהאפידורל ניתן בזמן לא מתאים (לפני פתיחה של חמישה סמ'), השפעתו פגה בת אחת ובניגוד ללידה רגילה בה יש הדרגתיות בחשיפה לכאב, "היולדת מתעוררת אל כאבים בלתי נסבלים, נכנסת להלם מהכאבים ומתקשה לנשום אל הכאב. פעמים רבות התגובה היא פאניקה המובילה לבקשת תוספת או משכך כאבים אחר. התערבות מובילה להתערבות. לידה כזו עלולה להתארך ביותר." מסתבר כי נתוני מחקרים מראים על עליה בכמות הלידות ההתערבותיות והניתוחים הקיסריים בעקבות אפידוראל. דר' לוטן טוען כי קיימים מחקרים הפוכים ועל כן שולל טענה זאת. לדבריו מרדים מיומן יוריד את מינון החומרים לקראת סוף הלידה כדי שלא ייגרם בלוק מוטורי והיולדת תוכל ללחוץ. לוטן: "כדי להקל על הכאבים יוסיף המרדים מאלחשים על בסיס אופיום". בירחון האירופאי למיילדות וגניקולוגיה מ1995 טוענים הכותבים כי משככי הכאבים על בסיס האופיום (מורפין, פטדין, פנטניל) עוברים בקלות אל העובר ועלולים לדכאו, והדבר בא לידי ביטוי בעיקר בהרדמה כללית ובטכניקת הזרקה לוריד, עם זאת הם מציינים כי: "גם הרדמה מקומית (אפידורלית) מגיעה אל העובר בכמויות גדולות אבל ההשפעות הן עדינות וכפי הנראה לא חשובות." כך חושב גם דר' לוטן שטוען כי ייתרונות האופיאטים עולים על חסרונותיהם וכי רק מיעוט מהחומר בהזרקה לחלל האפידוראלי מגיעה אל העובר. כמו כן אין הוא מאמין שהעלייה בכמות הניתוחים קיסריים קשורה בהכרח לאפידוראל, לדבריו יכולות להיות סיבות אחרות כמו האיום המשפטי העלול להשפיע על החלטות של מיילדים מסוימים שנוטים להעדיף ניתוחים.
ירידת לחץ דם שכיחה אצל מקבלות האפידוראל. פרופ' מימוני: "מצוקת העובר בזמן הלידה מיד לאחר הזרקת אפידורל היא בדרך כלל תוצאה מרפיון אצל האם וקריסת וורידים בעקבות ירידת לחץ דם. הבעיה מחריפה בעיקר כשהיולדת היפובולמית (-HYPOVOLEMIC עם נפח ירוד של הדם שנובע מדימום או מיובש) " דר' לוטן מסביר כי כדי למנוע זאת נותנים ליולדת באופן רוטיני עירוי נוזלים לפני מתן אפידוראל ובודקים תכופות את לחץ הדם. הוא ממליץ להשכיב את היולדת על צידה במשך כל מהלך הלידה (כמו גם בשבועות ההריון האחרונים בזמן השינה) שכן לחץ הרחם על אבי הורידים (ACVA) כאשר היולדת שוכבת על גבה מוריד את כמות הדם אשר מגיעה לליבה וגם לעובר וזאת ללא כל קשר לאפידוראל. החשש מירידה בלחץ הדם מחייבת את הנשים ברוב בתי החולים לשכב ברגע שהן מחוברות לאפידוראל, לחשש נוספים ניטור קבוע ולפעמים איבוד תחושה בגפיים התחתונות, כך נמנעת מהנשים היכולת להיות שותפות אקטיביות ולהקל על תהליך הלידה. דר' לוטן טוען כי הגישה המילדותית מחייבת שכיבה ללא קשר לאפידוראל כיוון שעל היולדות להיות מחוברות למוניטורים. כך הוא מתעלם מאפשרות הבחירה של היולדת שלא להיות מחוברת באופן קבוע למוניטורים או לאפשרותה לסרב להתחבר לאינפוזיה (תלוי באיזה בית חולים). אגב במספר בתי חולים ניתן האפידוראל באופן כזה שמאפשר הליכה של היולדת, למרות החיבור לאינפוזיה וקטטר אולם לרוב על היולדת לדרוש כדי לקבל זאת.
אחת ההתערבויות השכיחות שיש להן אפקט כלכלי ורפואי רב היא הטיפול האנטיביוטי. מימוני: "האפידורל מאריך את זמן הצירים וכך יותר נשים מגיעות למצב שבו חלפו מעל ל- 12 שעות מאז ירידת המיים. בשלב זה מקבלת אישה באופן רוטיני טיפול אנטיביוטי למניעת זיהום. בנוסף יש עליה הדרגתית של חום הגוף המכונה חום אפידוראלי וגוררת מתן אנטיביוטיקה לאם ולכחמישה אחוז מהתינוקות. כך חלק מקבלתו של הילוד לעולם כוללת לקיחת תרביות דם וקבלת אנטיביוטיקה שיש לה פוטנציאל רעיל ומחיר כלכלי עצום. הילודים נשארים בבית החולים מכיוון שהחלו טיפול אנטיביוטי ויש לחכות לתשובות של התרביות. האם משוחררת לביתה אחרי 48 שעות על פי הנוהל ובמשך יממה מופרדת מתינוקה. מצב זה מעודד פגיעה בהנקה והפסד בבניית הקשר בין האם והילד. על הנקה פחות מוצלחת ממשיכים לשלם מחיר כל חיי הילד כיוון שילדים שאינם יונקים צפויים ליותר מחלות ונוטים לפתח אלרגיות ודלקות רבות יותר מאלו שיונקים." דר' לוטן טוען שאין הארכה משמעותית של משך הלידה כשהאפידוראל מבוצע כשהאישה בלידה פעילה.
השפעת האפידוראל על ההנקה לא נחקרה דיה בשל הקושי במציאת קבוצת ביקורת ובגלל חוסר האחידות בשלבי מתן האפידורל. עם זאת קיימות התייחסויות המתארות חוסר ערנות של תינוקות שגרמה לבעיה. בימים אלו מתחיל פרופ' מימוני במחקר נסיוני לבדיקת הקשר בין קשיי הנקה לזריקת אפידוראל אם כי הוא מציין כי בבית החולים ליס קשה מאוד למצוא יולדות שאינן מקבלות אפידוראל.
בעיות שכיחות יותר ופחות הנוגעות לאם בלבד ומוזכרות במסמך שעליו אמורה היולדת לחתום לפני קבלת האפידוראל: תחושות עקצוץ או עליה וירידה בתחושה החולפות בדרך כלל תוך שעות או ימים, דקירות לא מדויקות שגורמות לסימפטומים בעייתיים חלקם מסוכנים (איבוד הכרה, דום לב, מוות…). כאב ראש המאופיין בכך שהוא מופיע או מתגבר במצב של עמידה או ישיבה ונעלם במצב שכיבה. עלולות להיגרם הפרעות ראיה, צפצופים באוזניים, פרכוסים, דיכוי קצב הלב. בעקבות הזריקה עלול להיווצר כאב גב, תחושת כאב עלולה להישאר בצד אחד. שיתוק זמני עלול להמשך עד שלושה חודשים, במקרים נדירים ביותר עלול להישאר שיתוק קבוע. כמו כן עלולים להיווצר זיהומים, הירחון האירופי למיילדות וגינקולוגיה מינואר 97, השווה בין התפתחות דלקת בדרכי השתן בלידות עם ובלי אפידורל וגילה קשר ישיר בסיכוי להתפתחות דלקת בשלפוחית השתן לאחר לידה אפידורלית כתוצאה מהקטטר שמוכנס לאישה בגלל חוסר יכולת לשלוט על השתן. סיכון נוסף שבירת קטטר אפידוראלי בתוך החלל (אם מושכים את הקטטר החוצה והמחט עדיין בפנים).
לא תוכלנה לקבל אפידורל נשים שיש להן בעיות בתפקודי קרישה, נשים הנוטלות תרופות מונעות קרישה, סובלות מבעיות נאורולוגיות לא מיוצבות או זיהומים באזור הגב, בכל מקרה מומלץ להתיעץ עם רופא מרדים במידה ויש בעיות. לוטן: "חשוב שהנשים תספקנה לרופא המרדים את כל האינפורמציה ואפילו אם היא נראית שולית, כדי שיוכל לאתר התוויות נגד או בעיות אפשריות. וכמובן שהאישה צריכה לרצות בכך. לבקש ולרצות בכך. בשום פנים ואופן אין משכנעים אישה לקבל אפידורל אלא מסכימים לתת לה כאשר היא חפצה בכך ולא צפויות בעיות." סיפורים מחדרי לידה מעידים על לחץ רב שמופעל על היולדת לקבל את הזריקה שתשחרר אותה מהתמודדות עם הכאב. פרופ' מימוני: "אישה שמגיעה לחדר לידה עכשיו מרגישה כמו מטומטמת אם היא מסרבת לאפידורל. יש לחץ חברתי אדיר לאפידורל מצד יולדות, מילדות רופאים. כי כך אין צרחות בחדר לידה כמו לפני ארבעים שנה.
אני מאמין שכאב (לא בלתי נסבל) הוא חלק מחזק בחיינו. אנחנו מלמדים דור שלם להשתיק את הכאב. אבל לגוף יש מנגנונים טבעיים להתגבר שאנחנו מחסלים... אני חושב שצריך להעצים את הנשים, להאמין ביכולתן להתמודד עם לידה, ללא התערבות ולעודד אותן למצוא דרכים לא פולשניות שתעזורנה להן להתמודד עם הכאב. נשים חייבות לדעת מהן השפעות הלואי של כל התערבות שמוצעת להן ולהבין שאמנם לא יהיו כאבי צירים פרט לאלו שיגרמו על ידי האפידוראל שכמובן עלולים להיות קשים (כאבי ראש וגב...) אבל חשוב לדעת שלפעמים האפידוראל לא פועל, או פועל חלקית. יולדת חייבת לדעת על כישלונות האפידוראל, על הסיכון בהארכת הלידה ובטיפול אנטיביוטי לה ולתינוק." מנגד מאמין דר' לוטן כי ייתרונות האפידוראל עולים על חסרונותיו וכי בתקופה מודרנית כמו שלנו אין סיבה להתמודד עם כאבים מיותרים. לדבריו יש לשקול כל מקרה לגופו וכאשר אין התוויות נגד והאפידוראל מבוצע בצורה אינטילגנטית ומבוקרת כל הנוגעים בדבר מרויחים.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
