בני 'אוכל' סרטי לידה מגיל צעיר, כי אמאשלו מדריכה להכנה ללידה, כך שזו אולי לא דוגמה טובה. כשהייתי עם סיוון בלידה, ראיתי איך עוברת בתה הבכורה בת השבע את התהליך. הילדה נכנסה ויצאה מהחדר, הציצה ושוב הלכה, וחזרה שוב רק לאחר שהתינוק ינק. ראיתי שבעצם ילדים יודעים לקחת את מה שמתאים להם וללכת כשלא. מאד רציתי שערן יהיה איתי. בן הוא מקור כל-כך עצום לאהבה, שאיך אפשר לוותר? גם הוא רצה, אם כי לא היה להוט. בסופו של דבר הגעתי איתו לסיכום שכשהצירים יגיעו, נזמין את הבייביסיטר הנפלאה שלו, פרח מיילדות, שתהיה איתו ותיקח אותו, אם ירגיש שהוא רוצה שיהיו אתו או שלא בא לו להיות בסביבה. כמובן שלא הספקתי לקרוא לא לה, לא לגלית המקסימה, תומכת הלידה הנפלאה שליוותה את חברתה לילי (במנוע - לדיון המלא לפי 'גלית, אין לי מילים'), והקטן ניהל לעצמו את הפריים. כשרצה, היה איתי, כשרצה הסתתר מאחורי הספה, אך גם ממקום המבטחים ראה הכל. כשהתינוקת הונחה עלי, התמגנט חזרה במהירות הבזק, ואת צאת השיליה כבר ראה ממרחק סנטימטרים, מצד הצפון הבטוח. הוא סיפר כעבור שעתיים וחצי את הסיפור במפגש בוקר בכתה, והוא ממליץ לילדים להשתתף בלידות בית. נראה לי שזה רעיון לא רע פשוט להביא מבוגר נוסף שיאפשר לו להתרחק מעט או הרבה בזמן אמת. אך צריך לבחור אותו/ה בקפידה, כי ברגעים שהוא יצטרך את אבא, מן הסתם, את תהיי צריכה אותו (את בן-זוגך) יותר, והוא עלול למצוא עצמו בודד, אפילו לדקות אך משמעותיות. זכרי שלהיות אתך בלידה, לא אומר שהוא קשור לך לקרסול. יש יותר מחדר אחד בבית, ואף אחד לא ישים אותו מול פתח הנרתיק בכוח. עם זאת, כל ילד הוא שונה, ואיני יכולה לדעת אלא רק שעבור בני, ועבור בתה של סיוון היו אלו החלטות מאושרות מאד, וחוויה לחיים שאין כמותן.
|
תוכן התגובה:
|