5/2/2002 00:02
|
Adi
|
מאת:
|
ישבתי לי בשעת לילה מאוחרת וקראתי, ובסיכומו של הדיון מחאתי לכן כפיים
|
כותרת:
|
נירית, עיתון הורים וילדים שווה הרבה יותר כשאת כותבת בו. ענת- תמיד אני מתפעלת איך את כל כך מטיבה לנסח את מחשבותי במילים. ואפרת - כמה שאת צודקת, וכמה שאני כבר מחכה להריון ולידה שיהיו הפעם כמו שצריך. משיחה שהיתה לי עם מירב שרמן בטלפון, בעקבות סיפור הלידה שלה, למדתי המון ובעקר שלא ניתן לנתק את חויית הלידה ממי שאת. ביום שישי בתגובות שהתפרסמו במעריב לכתבה על היולדות בליס היתה תגובה אחת בו יולדת תמכה באחד הרופאים ש"הותקפו" ואמרה שהיא ניכנסה לליס וידעה שהיא "מפקידה את עצמה בידי רופא מעולה" (ציטוט חופשי)- אז זה בדיוק העניין אני לא רוצה להפקיד את עצמי בידי אף אחד מלבדי, זה כל ההבדל וזה הבדל של חיים שלמים.
אגב ג,- בלידה הראשונה שלי (לפני 4 שנים)- שהוקדמה בצורה מלאכותית והסתבכה- וכפי שאני יודעת היום, בצורה מיותרת, בקשתי אפידורל בגלל פחד, למזלי הוא לא השפיע עלי(יש גם מיקרים כאלו), ובכל מיקרה בשלב הלידה הפעילה ניתקו אותו, וזו היתה לידת ואקום קשה במיוחד (הגדרה של הצוות) - שום כאב בלתי ניסבל לא היה שם, מלבד כאב הלב של שנים אח"כ על שהייתי קטנה ומבוהלת והפקדתי עצמי בידי הוד מעלתם הרופאים בעיניים עצומות. יותר מדי אחריות בשביל בן אדם (אפילו רופא). הלידות שלנו בונות אותנו אח"כ והן חלק אדיר מחיינו. הבחירה איך הן יראו היא גם הבחירה איך אנו מעצבות את עצמנו. נישמע לך בירבורים?... או קיי לפחות אמרתי את זה. מאחלת לך לידה נהדרת.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|