11/11/2000 00:30
|
רותי קרני הורוביץ
|
מאת:
|
הי טלי, מזל טוב! נשמע כאילו זכית בלידת בזק
|
כותרת:
|
ותודה שבחרת לשתף אותנו בסיפור. חמש שעות וקצת מרגע ההבנה שזהו - זה מתחיל, ועד לסיום הלידה, נשמע כמו עיסקה שרובנו היינו לוקחות בשתי ידיים. האמת היא שמסקרן היה לשמוע עוד על הצד הרגשי העמוק של כל זה. אם יש לך כוח וזמן, יכול להיות נפלא אם תכתבי עוד: מה מרגישים כשהסערה אינטנסיבית כל-כך? האם הזכרון של הלידה הראשונה דומיננטי ברגעים אלו? מה את זוכרת במיוחד שעזר? האם הלידה היתה דומה למה שדמיינת? איזו אשה ילדה בפעם השניה, לעומת זו שילדה בפעם הראשונה? מה יכול היה לסייע יותר הפעם? איזו מתנת תובנה היית נותנת עכשיו לתאומתך העומדת ללדת? נראה לי שהזכרון טרי בהכרתך - וטמון בו אוצר שלא בא לידי ביטוי מלא עדיין. לכן הרשיתי לעצמי לפזר כאן מטח שאלות, שאת מוזמנת כמובן להעיף אם לא מתאים עכשיו או בכלל. אם תכתבי, אשמח אם תתייחסי גם למכשיר (עזר?) לכסא (נתמכת תחת הזרועות? היה נוח?) ולכל פרט אחר ששיחק תפקיד בדרמה האדירה שהתרחשה בך לפני כל-כך מעט זמן
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|