את יודעת, בשני ההריונות שלי מאוד התאכזבתי מכך שזה בן ולא בת. בהריון הראשון הרגשתי שזאת חייבת להיות בת. כשנודע לי שזה בן הייתי כל כך מאוכזבת שלקח לי 3 ימים של הלם להתאושש מהענין. הייתי ממש בדכאון.
בשני הייתי פחות מאוכזבת. עדיין מאוכזבת אבל פחות מהראשון. נראה לי שבשלישי זה כמעט לא ישנה לי (במידה וזה יהיה בן). בטח אני אתאכזב כי זה אומר שסופית אני לא אתעסק עם כל הפרחים והפרפרים, שמלות מקסימות, קוקיות בשיער וחוג בלט, אבל ממרום הורות לשניים, אני מרגישה שזה פחות חשוב ממה שהיה לי חשוב קודם (למרות שעדיין בא לי...)
בכל אופן, נדמה לי שתסכימי איתי מהכרות עם הדמויות שהאכזבה לא שינתה את רמת האהבה לילדים שהגיעו. האכזבה היא בסביבות שבוע 15 ואז יש עוד 25 שבועות לקבל ולהפנים את המין של העובר, וכל זה עדיין משהו מאוד לא נתפס ומוחשי, כך שכשמגיע התינוק האמיתי, הוא הכי אהוב בעולם וכמובן לא הייתי מחליפה אותו באף בת.
|
תוכן התגובה:
|