חתכת יריעה מרתקת פרשת פה לפנינו. סיטואציה מארץ הלמה (פונדקאות), דרמה מיילדותית רחבת כתפיים (ביג בייבי ודיסטוציה) וסצנה זוגית מרהיבה לקינוח (אם זה היה תינוק שלכם הוא היה מתרגש מדי). ואת כל זה תיארת בצורה כה ריאליסטית, אינטליגנטית, רווית מידע היכן שצריך וזורמת, שאני מרגישה ששפר חלקנו בבחירתך לחלוק עמנו את הסיפור. מאד מאד. את התגשמות חלומו של כל פורום באינטרנט. אני מניחה שיותר לא ייכתבו כאן סיפורי לידה לאחר המשפט הזה. תשמעי, סחתיין עצום לך. איזו בהירות. איזה מלוא חושים. בעיני, הנקודה שהכי לא עוזבת אותי בשעות האחרונות מאז קראתי בנשימה עצורה את סיפורך, היא חוסר החארטה. הזה-מה-ישיות. הראיה הזן-ית של המציאות. של מה שיש, והעקשנות המשובחת שלא לראות את מה שאין. זמן רב מטריד אותי ההבל שבאבל. והנקיון שלך ממנו גורם לי לרצות ללחוץ את ידייך בהתרגשות ובחום. אשמח אם תשמיכי לשתף אותנו בקורות אותך. וחוץ מזה, רוצה למסגר את סיפור הלידה שלך שניתן יהיה לטעום ממנו גם עבור הבאים בשערי העמוד הראשי, מעטפת החיצון שלנו, בראשונה. ואם תואילי לפנות אלי בטובך במייל, גם ג'ימייל פיקטיבי יתקבל כמובן בהוקרה, אודה לך מאד. מאד מאד. הסיפור שהבאת הינו פרק לימוד חשוב ביותר, וחדש חדש מהניילונים.
|
תוכן התגובה:
|