22/12/2006 09:44
|
מיכל ר(ח)
|
מאת:
|
לגילי
|
כותרת:
|
אני רוצה לענות לך ולהשתדל שזה כמה שפחות ייגע בסיפור הפונדקאית הנ"ל אני מתייחסת למושג נתינה כמשהו מאוד אינדיבידואלי,מה שבשבילי נראה כנתינה ענקית שמחייבת הכרת תודה מהסוג המביך, יכול להיות שלך זה בכלל לא "עלה" במובן שזה היה בשבילך פשוט,מובן מאילו ולא היית צריכה לוותר על כלום.אני אתן דוגמא פשוטה רק להבהיר את העיניין אם תגידי לי מחר שכל המשפחה המורחבת שלי מגיעה ואני צריכה לבשל לכולם ארוחת צהריים זה יכול להכניס אותי לשיתוק, בשביל חברה שלי להעמיד 3 סירים על האש ו"לפתוח שולחן" היא עושה בעינים עצומות וידיים קשורות מאחורי הגב וכמובן שיש דברים שזה הפוך. אני ממש לא מפחיתה מגודל הנתינה של הפונדקאית, שבצדק הוגדרה כאן כסוג של אלטרואיזם אבל אני בהחלט יכולה להבין מה שרותי הגדירה כ"זה מה שיש" כי הרי ברור שלא כל אחת יכולה לעשות כזה דבר ואם היא עשתה את זה היא במקום אחר מבחינת ההגדרה . מקווה שהובנתי.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|