|
11/4/2002 09:29
|
סבתא
|
מאת:
|
|
זהר יקרה, בקשתי מביתי שתספר את סיפורה (גם סוכרתית) שתראי שגם עם הסכרת הכל יכול להיות מאה אחוז.
|
כותרת:
|
לזהר שלום
ברגע שהודעתי לאמי שאני בהריון היא התחילה לחפש מידע חדש על הריון ולידה (כאילו שהיא לא עברה זאת) וכך היא הגיעה לפורום והפכה למשתתפת סמויה.
בכל אינפורמציה רלונטית היא שיתפה גם אותי והרבה ידע הפקנו מכך. ולכן כאשר אמי סיפרה לי שיש מישהי עם סכרת הריון שמעונינת בקצת עידוד החלטתי לספר קצת על ההריון והלידה שלי.
ביום שאבחנתי כסכרתית נכנסתי ללחץ אך כעבור זמן קצר שהתחלתי לעבור ביקורות במרכז לבריאות האישה הבנתי שהשד לא נוראי כל כך, ואפילו יצא טוב כיוון שלא עליתי הרבה בזמן ההריון ( כ10-12 ק"ג ללא הדיאטה בודאי הייתי נותנת לעצמי הרבה יותר דרור עם כל הגלידות בקיץ).
שמרתי מאוד בקפדנות (אולי אפילו מוגזמת) על הדיאטה ורוב הזמן הייתי מאוזנת.
במהלך ההריון עברנו, בעלי ואני קורס הכנה ללידה (במרכז מאמא בראשון) שנתן לי בטחון רב ביכולת שלי ללדת בצורה טבעית (ללא אפידורל) אך היה לי ברור מהתחלה שאני רוצה ללדת בבית חולים.
מכיוון שלא רציתי שמשקל העובר יהיה גדול מדי, מאוד כיוותי ללדת לפני שבוע 40 ולכן בשבוע 37 התחלתי ללכת הליכות "מהירות" עם בעלי כל ערב (לא בטוח שזה מה שעזר) אך בסופו של דבר באמת ילדתי בשבוע 39.
בערב הלידה היתה לי בקורת שגרתית של הסכרת שכללה מוניטור, במהלך הניטור היה לי ציר בודד שבו היתה האטה קלה בדופק העובר ולכן שלחו אותי לבית חולים למוניטור נוסף.
הבדיקה בבית החולים היתה תקינה והיא כללה גם בדיקה פנימית של רופא שאמר לי שהלידה עוד רחוקה.
בידיעה מרגיעה זאת חזרתי הביתה. לפני השינה היו לי מחושים קלים בבטן וחשבתי שאכלתי משהו לא טוב.
לבעלי באותו הערב נתפס הצוואר והוא לא הרגיש כל-כך טוב לכן הוא פרש מוקדם לישון.
לא הייתי בטוחה אם כאבי הבטן האלה הם צירים או לא אז המשכתי לרוץ לשירותים ולשבת שם כמה דקות בכל פעם. נזכרתי במשפטים שאומרים "כשאלה יהיו צירים את תדעי" ובעקבות דבריו של הרופא "שהלידה עוד רחוקה" הנחתי שכנראה יש לי צירים מדומים ולכן אפילו לא טרחתי להעיר את בעלי ה"מסכן".
ניסיתי למדוד זמנים אבל שום דבר לא היה חד משמעי כמו בספרים והזמנים לא היו קבועים ולא התקצרו או שפשוט כשכואב אז אפילו שמסתכלים על השעון לא ממש מבינים מה שרואים.
כמובן שישבתי גם על כדור הפיזיו וניסיתי גם תנוחות נוספות שלמדתי בקורס אך לשום דבר לא היתה לי סבלנות. ניסיתי לראות טלויזיה בין הצירים אבל אני אפילו לא זוכרת מה שידרו.
כעבור ארבע שעות של חוסר מנוחה וכאבים נסבלים החלטתי להעיר את בעלי ולזכות בקצת מסאג'ים.
המסאג' הראשון שהוא עשה לי היה כל כך כואב והחלטתי ללכת להתקלח במקום.
במקלחת גיליתי דימום, כנראה הפקק הרירי, אך בכל זאת די נבהלתי והחלטנו לנסוע לבית החולים.
בעלי התחיל להעמיס את התיקים , כדור הפיזיו, כריתי, טייפ עם מוסיקה מרגיעה ונסענו לתל השומר.
מזל שבשלוש בלילה אין פקקים וכך הגענו מאשדוד לתל השומר די במהירות.
באוטו כבר סבלתי מאוד ולא יכולתי אפילו לנשום בזמן ציר מרוב כאב, הרגשתי לחץ נוראי ולמרות שבד"כ אני לא בן אדם קולני, כל ציר גנחתי בחוזקה.
כשהגענו לבית החולים ואמרתי שאני יולדת, לא התיחסו אלי ברצינות "לידה ראשונה, יש לך עוד זמן"
נתתי בדיקת שתן וחיברו אותי למוניטור. בזמן הזה כבר מאוד סבלתי ומכיוון שלא ידעתי באיזה שלב של הלידה אני נמצאת, הרגשתי שכך אני לא אוכל לסבול עוד הרבה זמן. בשלב הזה כבר ירדו לי המים וביקשתי אפידורל. לפחות בעקבות הבקשה הזאת האחות החליטה סוף סוף לבדוק אותי.
כשהיא בדקה אותי היא צעקה בהתרגשות שאני כבר לא אקבל אפידורל כי יש פתיחה מלאה והראש כמעט בחוץ.
מהר העבירו אותי לחדר לידה (ואני כבר הרגשתי הקלה שסוף סוף אני אוכל ללחוץ) ותוך רבע שעה ושתי לחיצות עומר כבר היה בחוץ.
(התיק שלי, הכדור, הכריתי, הטייפ והמצלמה נשארו באוטו ולא הספיקו אפילו להגיע לחדר הלידה.)
את עומר שמו עלי עוד לפני ניתוק חבל התבור ואפילו ניסיתי להניק אותו אבל הוא לא שיתף פעולה.
עומר נולד במשקל של 2.730 קילו (מאוד קטן לילד מסכרת הריון), והוא עבר כמה בדיקות דם לבדוק את רמת הסוכר אצלו, שהיתה תקינה.
בגלל שהוא לא ינק נאלצו לתת לו בקבוק עם תחליף שעתיים לאחר הלידה, ובגלל שאני עוד לא ממש הבנתי מי נגד מי לא התעקשתי שלא יתנו לו. לאחר שש שעות כבר קראו לי להנקה. בגלל הסכרת היו צריכים לעשות לעומר בדיקות סוכר ביממה הראשונה ולכן גם שעברתי לאפרופו ביבי הוא עוד נשאר בתינוקיה של המחלקה ואני ירדתי אליו בכל פעם להניק.
למחרת הוא כבר הגיע לתינוקיה של אפרופו ביבי ולקחנו אותו אלינו לחדר לביות מלא.
ההנקה הלכה מאוד קשה בהתחלה ויכול ליהיות שזה בגלל חשיפתו הראשונה לבקבוק, ויכול ליהיות שזה בלי שום קשר.
בכל אופן כבר חצי שנה שהוא יונק הנקה מלאה והוא עולה יפה במשקל כיום הוא שוקל 8.500 קילו וכמובן שהוא הדבר המושלם ביותר שיכול ליהיות.
לי, דרך אגב עברה הסכרת ואני מפצה עכשיו (לצערי) על כל המתוקים שלא אכלתי בהריון.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
