הבת שלנו נולדה במשקל נוצה (1700גרם) בשבוע 37 לאחר שהיה לה עיכוב בגדילה. הפרופסור המכובד, שקיבל אותנו באופן פרטי, בנחמדות, פיספס בגדול את העיכוב בגדילה, את סכנת החיים שבה היתה התינוקת שלנו (כשנעלם לה הדופק עם כל ציר הכי קטן) ושגה גם בסיבות למצב. ביהירות נחמדת הרגיע אותנו "ההיסטריים" במקום לבדוק לטפל ולקחת אחריות. כנראה שכשהשם טוב מספיק כבר לא צריך לטפל. בדיעבד הסתבר שהשיליה היתה סתומה ולא סיפקה דם במשך חודשיים. הילדה נראתה שלד ממחנות הריכוז אחרי הלידה, כאילו לא אכלה חודשיים. לקח לנו שנים להתאושש מהמצב.
|
תוכן התגובה:
|