ברגע הראשון שמחתי על המידע, והוריתי למוח שלי לאפסן אותו במקום חשוב, כדי שבלידה הבאה (ביום מן הימים) אזכור להורות למיילדת לא לחתוך מוקדם מדי את חבל הטבור. ואז התעצבנתי. למה? כי רוב הסיכויים שאכן בעוד שנתיים ככה, כשנחליט להביא אח/ות לצוציקית שלנו, אצטרך להורות למיילדת לחכות עם החיתוך. רוב הסיכויים שבבית החולים, למרות הפרסום בידיעות אחרונות, לא יקראו את הכתבה או לא יפנימו, וימשיכו לחתוך את חבל הטבור מוקדם מדי. למה? כי ככה זה אצלנו - אשה בהריון צריכה להפוך לאנציקלופדיה מהלכת לענייני הריון, לידה, מחלות, סיכונים, חיסונים, בדיקות ועוד ועוד. בארץ שלנו אשה בהריון צריכה ללכת לקורס הכנה ללידה, שבו תמורת כסף (ולא כזכות מוקנית) מסבירים לה את ההבדלים בין פיטוצין לפטידין, מאיזו פתיחה מותר לדרוש אפידורל, וכמה זמן לוקח מהרגע שביקשת עד שבאמת תקבלי. הנסיון שלי הוא שאם את לא מאחסנת במוח את כל המידע ושולפת אותו בשניה הנכונה, אף אחד לא יטרח לעזור לך בזה. ואחר כך מתפלאים שאנחנו לא אומרות אמן ונותנות ויטמין איי ודי. (כי נכנסנו לאינטרנט לבד וגילינו שאפשר לתת גזר ושמש במקום זה). סתם, התעצבנות על הבוקר. תיכף זה יעבור לי.
|
תוכן התגובה:
|