בדרך כלל איני נוגעת בשאלת מי-השפיר. לכשעצמי, אין לי מושג מה הייתי מחליטה בנושא, לו הייתי נדרשת לו. בכל זאת החלטתי לומר שלושה דברים שחידשו, לפחות עבורי, לאחרונה. אני מסייגת ואומרת שמדובר בשמועות, לא בחומר שלמדתי. קודם כל, הבנתי שבישראל עושים הרבה יותר בדיקות מי שפיר מבארה"ב ובאירופה. דבר שני, בהקשר לרפואה הדפנסיבית שרק הולכת ומסתבכת עם עצמה מדי יום בבתי-משפט: הבנתי שרופאי קופות החולים חייבים להציג את אופציית מי השפיר לכל אחת, ואפילו סיכונה ללקות באותם מומים עובריים שהבדיקה שוללת קטן. הסיבה: כסת"ח. כדי שאשה לא תאמר בבימ"ש - לו הייתי יודעת מראש, הייתי בודקת, אך רופאי לא הביא לידיעתי. כלומר, הרופא חייב לומר לך, ככל שהבנתי, שבדיקה כזו, ואפילו אינה מוצעת במסגרת הביטוח הרפואי של הקופה - זמינה ואופציונלית. ייתכן שאמירת יידוע זו מפורשת על-ידי נשים כהמלצה. מאחר שאנו קוראות כל פסיק בפניו של הרופא שמבצע את מעקב ההריון שלנו בדרך כלל, ערות לכל מה שנחשד בעינינו כאנחה כבדה או סבר פנים חמור, לא הייתי מהמרת על כך שזה בלתי אפשרי שנאמץ את היידוע כהמלצה. דבר שלישי, ישנה קשת ענקית של סינדרומים שאינם מתגלים במי השפיר. אוטיזם, דיסאוטונומיה, מיני פיגור קשים.
ומצרפת המלצה אישית לקינוח: דר' בר שלנו, רופאי שלי, שלא עשה לי בדיקת מי שפיר משום שלא עשיתי, אך שאני סומכת מאד על ידיו הטובות.
|
תוכן התגובה:
|