|
30/4/2002 22:11
|
לימור
|
מאת:
|
|
עברתי קיסרי. מעשה שהיה, כך היה...
|
כותרת:
|
לאחר 14 שעות של צירים (עם אפידורל שהפסיק להשפיע כבר ב- 3 השעות האחרונות), הוחלט להכניס לקיסרי מאחר ו"נתקעתי" בפתיחה של 8 ס"מ קרוב לשלוש שעות וחששו שהילד יכנס למצוקה כי הוא התחיל כבר לרדת למעבר.
ההיסטריה, מיותר לציין, היתה גדולה מאוד. רצינו כל כך לחוות את רגע היציאה, את רגע הלידה עצמו, חלמנו ופינטזנו ובבת אחת התנפץ לנו החלום.לאחר שהרופאים הרגיעו, והסבירו שזו האלטרנטיבה היחידה, הוכנסתי לחדר הניתוח וקיבלתי מנת אפידורל מוגברת להרדמה מוחלטת של פלג גוף תחתון, מהחזה ומטה. ואכן, לא הרגשתי שום דבר. פשוט כלום!
השלב הבא היה החדרת הקטטר, שדווקא בו חשתי אי נעימות, אם כי לא כאב. זה היה בהחלט מביך ויזכר לרעה.
לאחר כעשרים דקות (אולי קצת יותר..)החל תהליך חיטוי האזור ע"י חומרי חיטוי לניתוח וכמו כן גילוח אזור הבטן התחתונה מאוד...
כל הזמן הזה ידיי היו קשורות לצדדים (בסגנון "הצלוב"..) מאחר והאפידורל גרם לי לרעידות אדירות, משהו מטורף לגמרי, בלתי נשלט. גם השפתיים רעדו והשיניים נקשו.
את החיתוך לא הרגשתי כלל.
ברגע שהבונבון שלי הוצא הרגשתי מן תחושת לחץ בבטן, או נכון יותר..מישהו מנסה להוציא ממני גוף שלא רוצה לצאת. הרופאים אכן צחקו קלות ואמרו שממש טוב לו בפנים כי הוא נאחז בדפנות הרחם...
לאחר כשניה שמעתי את הבכי הכי מתוק והכי תינוקי שניתן לדמיין, דמעות החלו זולגות מעיניי ואחזה בי התרגשות אדירה. לא האמנתי שאצליח להתרגש בסיטואציה של ניתוח. אך אכן זה קרה. לאחר שניקו את בני וניקזו מים מקוניאליים נתנו לי להביט בו ולגעת בו לחי אל לחי (ידיי עדיין קשורות עד לסיום התפירה.)זה היה קצר ולא מספק אך לא היו בי אנרגיות להלחם על עוד כמה דקות איתו, מה גם שפרצתי בבכי מהול בהתרגשות.
לאחר שאלוני נלקח החוצה לאבא שלו (שלא הותר לו להיות נוכח בניתוח), החלה מלאכת התפירה שנמשכה נצח והיתה החלק העיקרי בכל הניתוח. שוב, לא חשתי כאב אבל הרעידות היו פשוט בלתי נסבלות (מצטערת שזה כך אבל חשוב לדעת זאת לפני ניתוח, הידיעה מרגיעה מעט).
כל התהליך החל מההרדמה ועד היציאה לחדר התאוששות ארך שעה עד שעה ורבע.
בחדר התאוששות נותנים זריקה נוגדת לרעידות ואני אישית נרדמתי ל3/4 שעה.
אחר כך בחדר האשפוז הביאו לי את אלוני ומאותו רגע הכל היה כשורה.
גם ההחלמה מהניתוח היתה לי לא קשה במיוחד. הייתי חדורת מוטיבציה להניק ולהיות שם עבורו וזה כבר צעד ראשון להחלמה.
מצטערת אם הארכתי אך לא ידעתי איך לקצר.
לכל מי שעתידה לעבור ניתוח קיסרי, חבל שזה כך אבל בכל זאת השד לא כל כך נורא.המון בהצלחה בנות והרבה אנרגיות חיוביות.
לימור.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
