|
30/4/2002 23:43
|
איילת1
|
מאת:
|
|
קיסרי מלפני כשבועיים
|
כותרת:
|
לפני כשבועיים ימים עברתי קיסרי אלקטיבי (מתוכנן) בבי"ח ליס.
הגעתי מוקדם בבוקר למיון. עברתי תשאול לגבי עבר רפואי, בדיקת מוניטור (שלקחה זמן בגלל שהייתי בצום מהלילה), חיבור לאינפוזיה (יש לקבל 2 אינפוזיות בגלל ההרדמה באפידורל) ועליתי לחדרי לידה על מנת לחכות עד שיקראו לי לניתוח. יש לציין שמאחר ומדובר בניתוח מתוכנן, הבעל רשאי להיות נוכח, והוא גם המתין איתי בחדר(ראינו טלויזיה).
בהמשך הגיעה אחות שגילחה לי את המקום של הניתוח ועשו לי אולטראסאונד על מנת לבדוק היכן השיליה ושלפוחית השתן (על מנת שלא לפגוע בהן בזמן החיתוך). בשונה מהפעם הקודמת (גם אז ילדתי בקיסרי בגלל עכוז), לא נערך לי חוקן.
לקראת הצהריים (הזמן משתנה בהתאם ללחץ שקיים בחדרי הניתוח ושנובע ממעבר יולדות מחדרי הלידה לניתוחים לא מתוכננים), העבירו אותי לחדר הניתוח.
המהלך דומה למה שתיארה לימור: הרדמה אפידורלית, בדיקה שההרדמה פועלת, שיחה עם המנתח (אימות פרטים רפואיים), חיבור ללחץ דם ביד אחת ולאינפוזיה באחרת, הכנסת קטטר, חיטוי ותחילת ניתוח.
כל התהליך נמשך מרגע כניסתי לחדר הניתוח ועד לצאתי ממנו - כשעה וחצי, במהלכם לא הרגשתי כאב אך כן הרגשתי שנוגעים בי.
לא היו לי רעידות בזמן הניתוח, כי את האפידורל קיבלתי רק לפני הניתוח, לכן הרעידות הופיעו בחדר ההתאוששות (שם נמצאים כשעתיים), ואני זוכרת שהפעם הן היו פחות קשות מהפעם הראשונה.
לאחר שהילד יצא המרדים נתן לי חומר טשטוש על מנת שאנמנם עד לסוף הניתוח ובחדר ההתאוששות (למרות שנשארתי ערה).
בעלי היה נוכח בשלב הראשון מהחיתוך ועד צאת הילד, ואח"כ יצא עימו לכיוון התינוקיה (כלומר לא היה נוכח בשלב התפירה).
במהלך הניתוח ניהלתי שיחה ערה ומשעשעת עם בעלי ועם המנתח, שהיה עסוק בלחקור אותי בנוגע לחי הפרטיים (במה אני עובדת וכד'), שכן לטענתו "את כל שאר החברים בחדר ניתוח הוא כבר מכיר, והם משעממים". בהמשך ניהלנו ויכוח ענייני בנוגע לנושאים כלכליים שונים, בקיצור, היה די משעשע.
לאחר שעתיים בחדר התאוששות, הועברתי למחלקה, קיבלתי זריקת וולטרן לשיכוך כאבים (למרות שלא ממש הרגשתי בהם עדיין, אך זכרתי מהניתוח הקודם שלא ממש כדאי לחכות למצב בו הם מתגברים), ובמשך הלילה כל 4 שעות אופטלגין.
כבר בערב יום הניתוח שחררו אותי מהאינפוזיה, כי ראו שאני שותה מספיק ונותנת שתן (עדיין מחוברת לקטטר).
למחרת בבוקר הוציאו לי את הקטטר ועזרו לי לקום מהמיטה. הלכתי להתקלח וזו הנקודה שבה הכל מתחיל להיות הרבה יותר נפלא, כי כבר אפשר להתקלח מתי שרוצים, לקום מהמיטה, להסתובב או סתם לשבת על הכורסא ולקבל אורחים (גם אם זה כואב, זה חשוב להחלמה, ובכל מקרה הכאב בהחלט נסבל ובטח לא דומה לכאבי צירים...) והכי חשוב - אפשר ללכת לתינוקיה לקחת את הילד מתי שרוצים, בלי להיות תלויים בכל מיני אנשים שיביאו לך אותו.כעיקרון אפשר להמשיך ולקבל אופטלגין כל 4 שעות, אני ויתרתי כי לא הרגשתי צורך בכך.
חמישה ימים (כולל יום הניתוח) לאחר הניתוח משתחררים הביתה.
אני באופן אישי 3 ימים לאחר מכן ויום לאחר שהוציאו לי את התפרים, כבר ירדתי לעיר לעשות קניות...
כמי שהפעם בחרה ללדת בקיסרי, אינני מתחרטת על הבחירה.
אם יש לך שאלות קונקרטיות - תשאלי, ואשמח לענות.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
