23/3/2001 21:23
|
אמא
|
מאת:
|
ענת, שוב יום שישי...
|
כותרת:
|
והנה אני מוצאת את עצמי חושבת עליך ועל הדר, שכבר בת שבוע. ותוהה איך אתם מסתדרים עם השינוי הגדול, ואיך את מרגישה, ו... וזה מוזר לי. אומרים שאי אפשר להבין את אחוות הגברים המיוחדת הנרקמת במילואים המאובקים שלהם, נדמה לי שאני מתחילה להבין את זה ממקום אחר לגמרי: לא אזהה אותך אם תלכי מולי ברחוב, אבל מעתה והלאה אשאל את עצמי: אולי זו את? אולי רווית? אולי חברה וירטואלית אחרת שחולקת איתי את רגעינו האינטימיים ביותר? עבר שבוע מאז לידתך המופלאה ואני מוצאת את עצמי חושבת עליך מדי יום, מרגישה שאת יקרה לי מאד, ואולי זו מעין "אחוות לוחמות" (ואני מעדיפה: חולמות) שרקמנו לנו כאן, במקום הסודי הזה שלנו... תודה שוב מעומק לבי על הדברים היפים שכתבת. ובינתיים, להתראות
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|