11/9/2008 10:07
|
רונה
|
מאת:
|
אוף איזה בעסה זה...
|
כותרת:
|
קשה מאוד להסתובב כל היום בידיעה שלפשושית קשה בגן. ליבי איתך אני יודעת שאני הייתי נגמרת מזה. אבל קודם כל אל תחשבי על צפיות ואכזבות. לכל ילד יש את הקצב שלו ואת יכולת ההסתגלות שלו לשינויים. היא פיצית וקשה לה ואת צריכה להחליף מהר את תחושת האכזבה באמפטיה. גדולה. כשלך יהיה יותר קל לקבל אותה עם הקושי שלה שהוא קושי כל כך נורמלי וטיבעי לה יהיה יותר קל במקביל. אל תעסקחי בהשוואות אל תעסקי בדרוגים. יכול להיות שכדאי לשהות איתה קצת יותר בבוקר בגן יכול להיות שכדאי לקצר את השהות שלה שם לתת לה חפץ מעבר לתת לה אלבום תמונות של המשפחה אבל בעיקר בעיקר להכיל.
אני ביום הראשון שעזבתי את עומר בגן בכיתי כמו תינוקת מעבר לדלת ונשבר לי הלב. אבל אני סומכת על הגננת שלו וזה מקל מאו דעלי ולכן מקל עליו. איך את מרגישה עם הגן? עם הצוות? האם את מחוברת אליהן? מדברת איתן? נוגעת בהן? זה חשוב כי היא רואה את זה ומרגישה ה-כ-ל.
תחשבי על כל דרך לתת לה תחושה שאת משאירה אותו במקום שאת אוהבת ואז גם היא תלמד לאהוב את הגן. חיבוק. רונה
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|