ביומיים האחרונים המצב השתפר מאוד, היא כבר ישנה שותה ואוכלת בגן, והחלה להשתתף באופן פעיל בפעילויות, היום כשאספתי אותה היא אמרה היה לי כיף בגן. מה שהכי עזר לי הוא קשר מתמיד עם מנהלת הגן המקסימה והמכילה, שבאמת מאוד הייתה פתוחה לשמוע ולעשות חשיבה משותפת, כמו כן היא גם ידעה לקבל קצת ביקורת שהייתה לי בקשר לאחת המטפלות, שלדעתי התנהגה באופן בעייתי בכמה סיטואציות, והבטיחה לטפל. אני נורא מסכימה עם זה שמה שהכי עוזר זה קשר טוב עם הגן ואמונה בצוות, כל עוד לא הייתי בטוחה בגן (שזה עונה על כמה מהתגובות כאן שכיוונו למקום הזה) היה מאוד קשה להמשיך את התהליך. יש מטפלות שאליהן אני מתחברת יותר יש שפחות, הגננת ניראית טובה, אפילו אם זו לא הגננת שדמיינתי, אבל מנהלת הגן שנמצאת שם הרבה, פשוט מדהימה ומנסה ליצור מקום טוב ואוהב. בסוף מה שהכי עבד הוא בניית "חזית אחידה" יחסית עם כל צוות הגן. לא לחזק (בעיקר דרך חוסר התייחסות או מניעת תגובתיות עודפת) באופן בלתי מודע התנהגויות לא רצויות, להרעיף מחמאות כשההתנהגות הרצוייה מופיעה, ובין לבין להרעיף כמה שיותר חום ואהבה - נשמע קצת פשטני אבל פרטנו את זה להתנהגויות קונקרטיות ולתגובות ספציפיות - וכל הצוות יודע והתבקש ליישר קו. ללא כל קשר דיברתי עם שירה רובינס וקבענו תור, היא הייתה ממש חמודה וגמישה. אני חושבת שעבודת חיזוק ומניעה היא תמיד חשובה, במיוחד במצבי משבר. נורא עזרתן לי עם התגובות האמפתיות והמנוסות... מקווה שימשיך כך... תודה.
|
תוכן התגובה:
|