בנות פורום היקרות, מזה שבועות אני עוקבת, שותה בצמא כל פירור של מידע, התלבטות, מזדהה ונפעמת,ועדיין עושה זאת מתוך מקום של מציצנות, חשש ויראת כבוד לכל אותו שטף אמוציונאלי, ורבאלי,מהחיבור היפהפה של הנשיות. והנה היום, אני קוראת לראשונה את סיפורה המאלף של ענת ב. או- כמה שרציתי כבר לקרוא על הלידה שלך, הייתי שותפה אילמת לההתלבטויות מתוך אותו מקום בדיוק- אני בשבוע ה-38 להריוני, בשבוע הבא , ביום ד' ה-28.3 אמורה לעלות על שולחן מנתחים לניתוח קיסרי אלקטיבי-(אוף, כתבתי זאת, הצהרתי ללא בושה...)ואני יודעת שזה לא פוליטיקלי קורקט באתר זה, אני שמחה עם ההחלטה, ושמחה להצהיר עליה. וכן נכון,הרחם כבר מצולקת (לפני 6 שנים- ניתוח קיסרי חרום) ותהיה עוד צלקת, אבל אולי, אולי תהיה פחות צלקת בליבי, ובלב אוהבי שנאלצו להתמודד עם הדיכאון שלי.
ושאלה לקינוח- האם מתוך התנסותכן, הפעילות המסתורית של העוברים ברחם מעידה על אופיים ב"אזרחות"?? העוברית שלי אימצה לעצמה התנהגות סיסטמטית יומיומית -פעילות של רקדנית "סלסה" החל מהשעה 21.30 עד חצות לערך, ושכה יהיה לי טוב, כ-ל י-ו-ם!!! כמעט אינני מרגישה אותה במשך היום, אלא רק בלילה. וזה לא שאני שואבת מים וסוחבת אבנים במשך היום, אני די ברגיעה.בשעות אלה היא כל כך בועטת , שלא נעים לי, אני מקללת את אימה, ואת המקום ממנו היא כנראה לא תצא. שבת שלום, אחשוב עליכן, כמו ש"אמא" הגדירה כעל אחוות הלוחמות. יהודית.
|
תוכן התגובה:
|