פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי
 
21/9/2008 09:04 רותי קרני הורוביץ מאת:
השדיים שלנו - הפולמוס כותרת:
אישה ומעיין הי,

ראשית, תודה רבה על התייחסותכן. השקט היחסי בו 'עבר' המאמר החל להטריד אותי, אם כי מנסיוני אני יודעת שככל שהמאמרים שלי מרחיקים לכת, כך לוקח להם זמן רב יותר לעורר תגובה.

אישה, אני רוצה להשיב לך כמיטב יכולתי ולכן מנסה להבין האם הטיעון המרכזי שלך הוא חוסר אחריות מצדי, בעצם פרסום המאמר, או בעצם הטענות המפורטות בו.

אתחיל בנושא האחריות. אני חולקת עליך. בהגדרה, ומאחר שאיני סמכות רפואית, דבריי הם בגדר גילוי דעת, ולא בגדר המלצה רפואית. יותר מכך, סייגתי את מסקנותיי והמלצותיי ברחל בתך הקטנה כדלקמן במאמר:

ולפני שאגש להצעותיי בעניין אזהיר באזהרה חמורה את הקוראות התמימות שאין לגישתי כל ביסוס מחקרי או מדעי, ושאין לי הסמכות, או הרשות לומר למישהי מה לעשות בכל עניין שהוא, ובוודאי ככל שהדבר נוגע לפנים חזייתה.

אני חושבת שהסייג המפורש והמפורט הזה אינו משאיר מקום לטעות. אני לא גורם רשמי, אלא אדם פרטי בעל דעה, וכטענתה הנכונה לחלוטין של מעיין, יש לי לעיתים דעות קיצוניות. השאלה האם לפרסם אותן או לא, מבחינתי נענית ב'כן' רבתי. זכותי לכתוב, וזכותכן שלא להסכים איתי.

באשר לקיצוניות. היא קיימת והכרחית כאן. לטעמי, הגילוי המוקדם אינו חסר מחיר, וכשליחת ציבור (כך לפחות אני מרגישה לעיתים) יש לי את הצורך להביא את המטוטלת אל הצד האחר. בעיני המחיר של הגילוי המוקדם עצום, ומטרת המאמר שלי בין השאר היא לפקוח עיניים למחיר הזה.

המחיר הוא מה שמכנה איוון איליץ' בספרו 'נקמת הרפואה', פגיעה יאטרוגנית חברתית. כלומר פגיעה מידי הרפואה, שתוצאתה החלשת מסוגלותו של הפרט להתמודד עם המציאות שגופו מעמיד בפניו. המחיר השני הכבד הוא בהקטנת מסוגלותו של הפרט, להערכתי המסויגת, לחולל ריפוי ספונטני בגופו.

ריפוי ספונטני מתרחש בגופנו על בסיס קבוע. תאים מוטנטיים, פתוגנים ועוד תוקפים אותו על בסיס יומי, מגיעים או שלא מגיעים לדרגת התפתחות מסוימת, ואז מותקפים ומוסגים על-ידי ה'טובים' - תהליכי התיקון המשוכללים של הגוף.

כאן לטעמי את שוב טועה בטענתך שהגילוי המוקדם אינו מבטל את יכולת הריפוי הספונטנית. הנה כאן את אומרת (כיצד נרפא אם לא זיהינו בעיה?). אני חושבת שהפניית הזרקור אל בעיה, מפחיתה מהיכולת הספונטנית. אז אני חושבת כך, אך את טוענת אחרת. וזה ההבדל. שתינו איננו יכולות להוכיח את טענתנו, אך את משתמשת בטכניקה הנחרצת של הממסד הרפואי המבקש דיאגנוסטיקה בכל מחיר. בהגדרה, כפי שאני טוענת במאמר, הריפוי הספונטני הסמוי מן העין אינו יכול להכלל בסטטיסטיקה, משום שגם הדיאגנוסטיקה בעיני אינה חפה מחשד. כשאבי לקה במחלה סופנית הבהירו לו כל סובביו במבטם ובהתנהוגתם כי אין סיכוי שיחלים והוא נאלץ לקבל את הדין, לארוז את חייו ולהסתלק. כך לפחות אני רואה זאת. מאחר ומדובר בוויכוח תיאורטי (ואני אוהבת ויכוחים תיאורטיים), איני רואה מקום ל'חוסר אחריות' באמירותיי.

ומילה לגבי ה'טבעיות' והאלטרנטיביות שאני כביכול דוגלת בהן בכל מחיר. הייתי מעדיפה להוכיח שאין לי אחות. כפי שאני רואה זאת המושג 'טבע' כולל שני הפכים, ומעצם היותו כזה אינו ניתן לשימוש בוויכוח, משום שהוא דבר והיפוכו. זה כמו לטעון שהדף שחור ובו זמנית לבן. צריך להבחין בין פירוש המילה 'טבע' ככוח ריפוי, ובין פירושה כ'נורמה' ומכאן כוח הרס ומוות.

ה'טבע' שלנו במובן הנורמטיבי הוא להזדקן ולמות. במובן הזה אני שונאת טבע עוד יותר משגרגמל שונא דרדסים. לטעמי, מי שמרשה לעצמה 'להתגלות' ולאחר מכן מנסה לבצע 'ריפוי ספונטני' באמצעות שיטות קלושות כמו דמיון מודרך, שמה את דמי חייה על קרן הצבי. העצה הזו שלך היא בעיני לא פחות הזויה ומסוכנת מריקוד גדילים. אנחנו יודעים שזה לא הולך. החברה שלנו אינה בשלה, הטכניקה אינה בשלה, והיא פשוט תלך ותיכחד באופן טבעי לחלוטין.

בסיפא של דבריך את אומרת כי המאמר שלי עבר כל גבול וגרם לך מורת רוח. על מורת הרוח צר לי, אך אם זה המחיר לכך שאחרות יצאו נשכרות ובהתרוממות הרוח, הרי שהוא הוגן, ואני מקווה שגם את דווקא תצאי נשכרת מקריאת המאמר באופן כלשהו. לגבי עבר כל גבול, אני לא חושבת. לו הייתי אחות או רופאה או נציגה כלשהיא של הממסד הבריאותי היה המאמר שלי עובר את הגבול. בהגדרה, אני אופוזיציה. הוגת דעות מסביב ללידה. עמדי יפה בצד שלי של הגבול וצעקתי, במסגרת החוק ומתוקף חופש הביטוי הדמוקרטי.

אני יכולה לומר לך שכשהחדרתי את קונספט תכנית הלידה לישראל, והדרכתי זוגות לסרב לאפיזיוטומי, נחשבתי רדיקלית מאד. היום, תודה לאל, המלחמה הזו מאחורינו, תכנית לידה היא כבר נורמה מושרשת, כך שהעונג הנבואי המפוקפק, של היום הזוי מחר שפוי, גם הוא בגדר הצפוי.

ועוד למעיין. ראשית, תודה על המחמאה. נעים נעים לקרוא.
לטענתך הראשונה לפיה הפרדתי את השדיים והעליתי אותם לדרגת קדושים. לא. לא אני. 'השד הקדוש' כותרת הפרק הראשון בספרה של ילום 'ההיסטוריה של השד' הוא המעלה את השדיים על נס הקדושה, ואם תעייני בספר אני חושבת שתראי שהמעשה מנומק לעילא.

אם את מדברת על חשיבותם של השדיים בתפיסה העצמית, וכטופוגרפיה של הנשגב והרליגיוזי שבנו, הרי שאני מסכימה בלב שלם שלא נסכים. כל אישה וגופה.

את טוענת שטענת הריקון שלי תמוהה עד מופרכת. אני לא מבינה למה. באותו משפט את סותרת את הטענה כשאת אומרת שהתהליך של התמלאות מוכח. אני מסתמכת על התהליך ההורמונלי המוכח, ומוסיפה לו פתח ניקוז..

לגבי השיתוף, והאחריות. לגבי האחריות כבר השבתי לך ולאישה. לגבי השיתוף, בשמחה, אם כי אני לא מאמינה שיש בינינו סודות במובן הזה שגלוי עד כמה ברצינות אני מתייחסת לשדיים שלנו, ומכאן שאני רואה בהם מרכז רגשי, רליגיוזי, חברתי ופיזי ומה לא - עצום. כן. אל שדיי.

ותודה רבה לכן על הקריאה. האתר והמאמרים הם שד אחד גדול הדורש, מה לעשות.. ריקון..

תוכן התגובה:


תגובות נוספות
20/9/2008  23:13 רותי ו"אשה" יקרות- - מעיין
21/9/2008  14:30 רותי, לא קראתי את המאמר אבל קראתי את תגובתך הנ"ל - הסודית
21/9/2008  15:18 אישה יקרה, ונשים אחרות - עגולה
21/9/2008  17:33 הי - אביבה
21/9/2008  17:46 אוקי קראתי והייתי רוצה להביע את דעתי - אביבה
21/9/2008  18:24 בעניין התזונה - אנונימית עכשיו
21/9/2008  18:34 עוד עניין לגבי התגובות - אנונימית עכשיו
22/9/2008  09:29 לאביבה ולאנונימית עכשיו - רותי קרני הורוביץ
22/9/2008  11:29 ועוד שתיים קנות: מנין נחלתי את ספרי, ו-מתוק מדבש.. - רותי קרני הורוביץ
22/9/2008  11:34 שדיים ודמגוגיה - עגולה
22/9/2008  11:56 עגולה - קצת הגזמת, מה אני עשיתי לך בדיוק? - אנונימית עכשיו
22/9/2008  12:04 רותי - אנונימית עכשיו
22/9/2008  12:58 אנונימית עכשיו, סליחה על שימוש בכינוייך, לא היתי לי כל כוונה לפגוע בך, אלא כינוייך צויין לשם המחשה בלבד!!! מכבדת ומבינה אנכי את ההחלטה בלהשאר בעילום שם. שוב, מחילה, יום טוב והרבה בריאות. באמת בלי כוונה לא טובה אליך... (ל"ת) - עגולה
22/9/2008  23:53 סודית, אנונימית - תשובות - רותי קרני הורוביץ
24/9/2008  23:04 ולמרות הגועל - רותי קרני הורוביץ
25/9/2008  09:42 רותי, - מעיין
27/9/2008  14:35 למעיין, - רותי קרני הורוביץ
10/1/2009  21:40 אהבתי את המאמר, האם א]שר לבקש משהו? - אלה


   
 

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש