27/9/2008 14:35
|
רותי קרני הורוביץ
|
מאת:
|
למעיין,
|
כותרת:
|
מעיין,
סליחה על העיכוב.
את כותבת:
תראי - סיפורים על מטופלים ושאינם מטופלים, שהחלימו או נפטרו - יש למכביר.
- אני לא מסכימה איתך. אני חושבת שאין מספיק סיפורים על מטופלים ששרדו ללא טיפול ואבחון. למעשה, אני לא מצליחה להעלות בדעתי ולו סיפור אחד כזה שפורסם. ואני חושבת שחשוב לפרסם סיפורים כאלו, כדי ליצור מסה קריטית של התכנות.
כל אחד שדוגל בתאוריה מסוימת ימצא בדיוק את הסיפורים שיחזקו את אמונתו, ואת המחקרים שיוכיחו מעל לכל ספק את צדקתו.
- נכון, אני מסכימה איתך ואף כתבתי זאת.
לי קשה עם הפסקנות שלך. התאוריה שלך מעלה הרבה נקודות מעניינות שיש לשקול ולבדוק לאורך השנים. חלקן מדברות אלי יותר וחלקן פחות. את "מושכת אש" פשוט בשל הפסקנות והגישה הקצת פטרונית שאת נוקטת, כאילו אצלך יש את התשובות לכל.
- תודה. אני שמחה שהתיאוריה שלי מעוררת הרבה נקודות מעניינות. זה בדיוק מה שרציתי. לגבי משיכת האש. זה חלק ממני, כנראה. לגבי הפסקנות. חזרתי אל הטקסט. מצאתי שסייגתי את דבריי כמתבקש, אך אשמח אם תוכלי למרקר עבורי היכן טעיתי ואשמח לתקן. יש לי תחושה שהפסקנות לכשעצמה אינה הסיפור, ובעצם ניתן לחדד. האם אני צודקת?
שנה טובה ובריאה גם לך, רותי
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|