והסתובב אחר כך חודשים עם הרגשה שהוא כשלון, שהוא אפס. רוב הבטחון העצמי שלו נסב סביב התבונה שלו (חברתית הוא לא משהו), וכשהוא לא היה בין "הנבחרים" הוא ממש ממש היה מדוכא. היינו ממש צריכים לגרד לו דוגמאות מתחת לאדמה על איך גם אחרים במשפחה לא עברו מבחנים כאלה ואחרים, ובסוף הצליחו יפה מאד ונחשבים למאד נבונים. בקיצור - אני לא מבינה למה לא מוצאים דרך להסוות את המבחנים האלה, או למצוא דרך אחרת למדוד את היכולות, ככה שהילדים לא יצטרכו בכלל לדעת על זה. ולא נראה לי שילדים שחושבים עצמם לנבונים מאד ירצו לא להשתתף בבחינה. זה נשמע כאילו ההורה כבר אומר להם מראש שאין להם סיכוי. ובעניין הזה דווקא מאד הערכתי את האמא של הילד שממש כמו אלון איתן תמכה בו והסבירה לו איך המבחנים האלה כנראה לא כל כך טובים, כי הנה הוא כל כך חכם ולא נבחר. (והוא באמת חכם, רק כנראה ב 5% הגבוהים, לא ב 1.5%). בקיצור - לא יודעת - כל העניין הזה עקום מאד בעיניי. הייתן צריכות לראות את הפרצוף שלו בשבועיים אחרי. ממש תשעה באב. ילד בכיתה ב'. מי צריך את זה?
|
תוכן התגובה:
|