26/3/2001 12:01
|
רותי קרני הורוביץ
|
מאת:
|
דבר מועצת הבקר
|
כותרת:
|
"פיטמנו את הלב בהזיות, והתפריט את לבנו הגס; בשנאותינו יש יותר ממש מבאהבה שלנו..." ו.ב. ייטס הגיגים בזמן של מלחמת אזרחים. הציטוט מהספר "המלון הלבן", הוצאת זמורה ביתן 1983.
אמא, הדס, יהודית יקרות ובכלל תודה על דרככן העדינה והמחכימה לגרום לי לפקוח לפעמים זוג עיני עגל, ולראות את המתרחש במחוזותיו הפחות מדוברים של האחו. מפאת שאנחנו (אני ואילנה ואחיותינו הלעיתים אדומות), יוצאות פה לעיתים נגד האם-אמא של מה שאנו תופסות כעוולות, נרמסות בלהט הקרב, פה ושם, מבלי כוונה אך מה זה משנה, סיגליות עדינות. מזמן לא הלאיתי אתכן בתיאוריית דרקולה שלי, אך הנה אני מוצאת שניביה מבצבצים שוב. עוולות שנעשו, או (והנה החידוש)כמעט שנעשו ומנענו - משחיתות אותנו. לכן נוצרת לעיתים בפורום מן 'אפליה מתקנת', פוחזת באותה המידה כאחותה 'המפלה בזדון', ויוצאת לתור אחר קורבנותיה וחוזר חלילה במעגלי ה'טרנד' וה'פוליטיקלי-קורקט' הבאים והולכים. תודה שהזכרתן שיש אפשרות אחרת מלהיות בורג בגלגלים הרומסים ונרמסים של הזמן.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|