25/3/2009 23:40
|
רותי קרני הורוביץ
|
מאת:
|
כרמל יקרה,
|
כותרת:
|
הי,
שמחה אין לך מושג כמה על פתחת את הדיון הזה. אני מחכה לו כבר שנתיים. צר לי שלא קיבלתי את המיילים ממך. יש בעיה בדואל שלי. אודה לך מאד אם תשלחי אלי שוב, כדי שאוכל לומר לשרת שלי מתי ומאיזו תיבה נשלחו.
אשמח להשיב על שאלות. החיים בלי דגן כבר שקופים לי. זה מה יש. קוסקוס, פיתה, לחמניה, פסטה. כל זה כבר לא רלוונטי. היה יותר קל לו הייתי חיה בקהילה בעלת השקפה דומה והסופרמרקט היה משקף את זה, אך גם כך, זה כבר ממש לא קשה.
העינוי היה בתקופות הביניים. של כן, משוגעת, מה כבר יכול להיות? כולם אוכלי חיטה ואין לך צליאק, תאכלי. ובאשמה כשמעדתי לתוך זה מתוך תחושה נוראה של בגידה. אני די מאחורי זה. ריח מאפה טרי כבר גורם לי התניה הפוכה - של בחילה, וחוסר הוודאות הנורא והמעייף של אולי בכל זאת, גם על התענוג המפוקפק הזה ויתרתי כשהחלטתי שלא. וזהו, וזה המצב הנסבל יותר מבחינתי.
אני פשוט מאושרת שפתחת את הדיון. כן ירבו. אין לך מושג איזה שירות את עושה. הבטחתי לעצמי שלאחר מאה הורדות אזמן מפגש קוראים ואזמין לדיון (אבל מה בעצם אומר? בקושי כתבתי את הספר, אולי רק אענה על שאלות? אך הן לא יבואו, זה מדי קלוש), ואז הבטחתי לעצמי שלאחר מאתיים.. תודה
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|