בהמשך למה שאמרו הורים אחרים, גם אני לא העברתי את בני מבחנים אלו.
אני מוצאת שהם מיותרים, אחרי הכל אני לא פרימיטיבית ואני מסוגלת לספק לבני העשרה ברמה שעושים זאת הקורסים הללו ומספקת אותם על פי בקשתו - ולפי מידת ההתעניינות שלו בתחום עליו הוא שואל. אני לא אונסת אותו ללמוד.
המרדף אחרי מצויינות הנפוצה כל כך בתרבויות המערב ובתרבות שלנו בפרט, גורמת לתיסכול רב בקרב הילדים וגם בקרב ההורים. הרי הילדים שלנו הם בבואה שלנו, וכישלון שלהם הוא גם כישלון שלנו, אז אל נא נגרום לעצמנו אי נחת בגלל שהילד עבר או לא את הבחינה.
בואו נלמד לקבל את הילד כפי שהוא וכל ניצוץ של חוכמה שנראה יגרום לנו להנאה מרובה - לפחות אצלי זה כך. אני לא רוצה שימדדו את בני או לחליפין אותי במסננת של שאלות ויתייגו אותו כמתאים או לא לאיזה מסלול צבאי כדוגמת תלפיות.
לדעתי המערכת הייתה מפיקה יותר אילו משאבים אלו שמשוקעים ב 1% מילדי המדינה היו מושקעים בהעשרת כל תלמידי הכיתה. ומה עוד - ההבינה לא מגיעה אל כל הילדים באותו הגיל.יש כאלו שהם LATE BLOOMERS. ופתאום בגיל מבוגר יותר רואים את הניצוץ. ולכן רבותי עדיף להתנהל בפחות לחץ ולא לשכוח שילדים הם קודם כל ילדים.
בני הוא אגב מחונן, וכשהגיע הרגע שהוא רצה , אז הוא קיבל את מידת ההעשרה אותה הוא חיפש. וכך אני נוהגת גם לגבי בני הצעיר
|
תוכן התגובה:
|
